תמ"ש 6766-11-08

תקציר

פסק הדין דחה את תביעתו של אב קשיש לארבעה, שביקש לבטל חוזה המעביר את ביתו לשניים מילדיו ללא תמורה. השופט קבע כי חתימת האב על החוזה לא הייתה תוצאה של פיתוי או הטעיה, ושיקפה את כוונותיו האמיתיות. עוד נקבע כי האב ויתר על זכותו לחזור בו מהמתנה באמצעות חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעים לאירועים על פני זו של התובע, ומצאה את זיכרונו בלתי מהימן ואת טענותיו בדבר התנהגות מחפירה מצד הנתבעים ללא הוכחה. זאת ועוד, ניסיונו של האב לבטל את המתנה באמצעות צוואה שנערכה לאחר חתימת החוזה, ובעוד צו מניעה זמני מנע מהנתבעים לרשום את הנכס על שמם, נתפס כמהלך לא נוח שלא שינה את מעמדה המשפטי של המתנה. השופט הדגיש כי זכויותיו של האב בבית נותרו בעינן, והנתבעים התחייבו לאפשר לו להתגורר בו עד סוף ימיו. צו המניעה הזמני הוסר, וכל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו.