בג"צ 445/85

תקציר

בג"ץ פסק בשתי עתירות, בג"ץ 445/85 ובג"ץ 810/86, בנוגע לתלונה על רשלנות רפואית שהובילה למותו של מטופל, והחקירות שנערכו בעקבותיה. העתירה הראשונה התנגדה להחלטות השופט החוקר והמשטרה שלא להמשיך ולחקור את סיבת מותו של החולה, וביקשה לנמק החלטה זו. בעתירה השנייה נטען כי רופא מסר עדות שקר על מקום הימצאו במהלך אשפוזו של החולה, וביקש להגיש כתב אישום בגין עדות שקר. בית המשפט קבע כי המשטרה אינה כבולה למסקנות השופט החוקר, ועליה לנהל חקירה משלה במידת הצורך. במקרה זה, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה על סיבת המוות. עם זאת, המשטרה נדרשה לחקור האם היו עבירות שאינן קשורות לסיבת המוות. רשימת השאלות שהעלה העותר, שכללה רשלנות אפשרית בטיפול במנוח, לא רמזה על אשמת הרופאים. לרשויות שיקול דעת אם להגיש כתבי אישום נגד הרופאים, בהתחשב בדרישות החוק להגשת כתב אישום. באשר לעתירה השנייה קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה הכבד בגין עדות שקר משמעותו שאין מקום להתערב בהחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד הרופא. חומרי החקירה לא הוכיחו כי הרופא מסר עדות שקר ביודעין, והתצהיר שהובא כראיה לא שימש בחקירה. לפיכך, העתירה הראשונה התקבלה באופן חלקי, והורתה למשטרה לחקור עבירות אפשריות במהלך הטיפול בחולה, ואילו העתירה השנייה נדחתה. שתי ההחלטות שלא להעמיד לדין אושרו.