עח"ק 626/05

תקציר

בית הדין למים החליט לדחות ערעור על הטלת תשלום מיוחד בגין חריגה מהקצאת המים של המערערת לחקלאות בשנת 2002. המערערים טענו כי אין להטיל עליהם אחריות לחריגה מהקצאתם, שכן הם ניהלו משא ומתן עם הרשויות הרלוונטיות להגדלת מכסתם וקיבלו המלצות ממשרד החקלאות להקצאה גבוהה יותר. עם זאת, בית הדין מצא כי החוק מחייב שהפקת המים ואספקתם יתבצעו על פי רישיון מהמשיב, ולא ניתן לחרוג מהכמות הנקובה ברישיון במהלך משא ומתן. זאת ועוד, לא הוכחו טענות המערערת בדבר כוונת משרד החקלאות ותחולה רטרואקטיבית של המלצה משנת 2004. למשיב, המופקד על פיקוח על צריכת המים בארץ, נתונה הסמכות לקבוע הקצאות מים שנתיות ולהטיל סנקציות בגין חריגה מהן, וסמכות זו אינה מוגבלת ליצרנים באזורים קצובים. גם הטענות בדבר הפרת הבטחות משרד החקלאות ומעמדה של המערערת כצרכנית מים ממקורות נדחו, שכן האגרה המיוחדת הוטלה על המים המיוצרים בעצמה של המערערת ולא על המים שסופקו על ידי מקורות. ככלל, בית הדין לא מצא פגם בהחלטת המשיב, והערעור נדחה.