רע"א 9083-09-24

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בעניין תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשי"ז-1957. המשיב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, חווה אף הוא תקיפה זמן קצר לאחר התאונה וטען כי נגרם לו נזק נפשי כתוצאה משני האירועים. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה והעריך את נכותו הצמיתה של המשיב בשיעור של 10%. העותר ביקש להביא ראיות שיסתרו את קביעת המל"ל, וטען כי המל"ל לא התייחס לקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה וכי הקביעה התבססה על תלונות שטחיות. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והוביל את העותר לערער. כבוד השופטת חדוה וינבאום נעתרה לבקשת רשות הערעור, בהתחשב במקרה החריג. השופט וינבאום קבע כי שתיקתה של הוועדה הרפואית של המל"ל בנוגע לקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה מצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותו של המשיב. היא הורתה לבית משפט קמא למנות מומחה לבריאות הנפש שיבדוק את המשיב ויבחין בין הנכויות שנגרמו כתוצאה מהתאונה לבין אלה שנבעו מהתקיפה שלאחר מכן. המשיב חויב לשאת בהוצאותיו של העותר, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך הליכים.