רמ"ש 39006-05-20

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר ללא צורך בתשובה מהמערער. על פי אמות המידה שהותוו בעת"א 7682/06, על המבקש להוכיח צורך דחוף בערעור מיידי כדי להצליח, אך במקרה זה השופט אינו משוכנע בנימוקיו. הבקשה נראית כטקטיקת שיהוי במשפט הקרוב למתן פסק דין, שהשופט קובע במפורש כי לא ניתן להתירו. זאת ועוד, טענת המבקש כי הערכאה הנמוכה נעדרת סמכות לדון בערעור אינה משכנעת. טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ונראה כי מדובר בניסיון חסר תום לב לסכל את הליך המשפט. השופט מדגיש כי המבקש לא הפנה לפסיקה רלוונטית או לטקסטים משפטיים כלשהם כדי לתמוך בעמדתו, וסמכותה המהותית של הערכאה הנמוכה יותר בערעור ברורה. השופטת גם דוחה את הטענה כי מדובר בניסיון להוציא לפועל את רכושו של המבקש, ומדגישה כי פסק הדין המבוצע היה נגד המשיב בלבד. טענות המבקש נראות כתביעה שכנגד, והחלטת ההוצאה לפועל מתייחסת למשיב בלבד. לבסוף, תביעת העבר של המבקש נגד המשיב בבית משפט אחר אינה נוגעת למקרה הנוכחי, שהוא ערעור על צו ביצוע פסק דין. סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש נדרש לכסות את הוצאותיו של המשיב השני.