ע"א 468/03

תקציר

בית המשפט עמד בפני סיטואציה משפטית מורכבת של סכסוכי זכויות קניין בין קונה לנושים של מוכר. במרכז התיק עמד הסכם שנערך בשנת 1983, בו רכש לכאורה המנוח זכויות בדירה משותפת עם שלמה, אם כי זכויות אלה לא נרשמו באופן רשמי. הצרות הכלכליות שבאו לאחר מכן הובילו את נושיו של שלמה להטיל עיקולים על חלקו בנכס. השאלה המרכזית הייתה האם זכויותיו השוויוניות הבלתי רשומות של המנוח גוברות על אלה של הנושים. פסקי דין קודמים, בעיקר בפרשות אהרונוב וגנז, התייחסו לסוגיות דומות, והדגישו את זכויותיו ההוגנות של הרוכש על נושי המוכר, אלא אם הרוכש פעל בחוסר תום לב. בית המשפט היה צריך להחליט אם ההסכם מ-1983 היה לגיטימי או אסטרטגיה להגנה על נכסים מפני נושים. בית המשפט המחוזי מצא את ההסכם אמיתי, בהתבסס באופן משמעותי על ראיות מהליכים משפטיים בשנות ה-80 ועדויות תומכות. טענות המערערים בדבר מרמה לא נתמכת, וחוסר יכולתם להוכיח חוסר תום לב מצד המנוח הביא לדחיית ערעוריהם. כך, זכויות שוויוניות שהוענקו למנוח נשמרו כעדיפות על תביעות נושים, דבר המשקף היעדר רשלנות מצד המשיב. בית המשפט פסק פה אחד, וחייב את המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דינו של המשיב.