ע"א 58/68

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגיש בנק על פסק דין שחייב אותו להחזיר עמלות ברוקראז' שהתקבלו מלקוחות שהשתמשו בשירותי הבנק. הלקוחות טענו כי העמלות מהוות תשלומי ריבית שלא כדין מעל השיעור המקסימלי הקבוע בחוק הריבית. בית המשפט העליון, ברוב דעות, קיבל את ערעור הבנק וביטל את פסקי הדין הקודמים. על פי דעת הרוב, התשלומים ששילמו הלווים לבנק לא היו ריבית שכן הם לא ניתנו למלווה, ואין לראות בבנק מלווה בעסקאות התיווך. עסקת האשראי נעשתה באמצעות הבנק אך הוא לא היה צד לה; היא רק פעלה כמתווכת וגבתה תשלום עבור שירותיה. השופטים הדגישו כי עסקאות התיווך היו אמיתיות ואין להתעלם מהן רק משום שהשיגו תוצאה כלכלית שלא ניתן להגיע אליה ישירות. יתר על כן, מאחר שחוק הריבית לא אסר על פעולות תיווך, בית המשפט לא יפסול אותן ולא ישלול את שכרו המוסכם של המתווך. השופט הלוי, בדעת מיעוט, טען כי עמלות הבנק, שחושבו על בסיס אחוז לשנה מקופת המלווה, היוו ריבית נוספת ששילמו הלווים מעל הריבית הקבועה בחוק. הוא הדגיש כי על בתי המשפט להסתכל מעבר לצורה המשפטית של עסקה ולשקול את מהותה בפועל, במיוחד כאשר מדובר בדיני ריבית. הוא הגיע למסקנה כי העמלות אינן חוקיות וכי על הבנק להחזיר אותן ללקוחות.