בר"מ 426/24

תקציר

במקרה דנן, בקשת רשות ערעור על פסק דין שאישר ניהול תובענה ייצוגית נדחתה, וזאת מתוך בחינה מדוקדקת של מספר שיקולים הנשקלים באופן מסורתי על ידי ערכאות הערעור בעניינים אלה. ראשית, ההשפעה הכלכלית של ניהול התביעה כתובענה ייצוגית עבור הנתבעת, עירייה, הוטלה בספק בשל היעדר ראיות קונקרטיות התומכות בטענות לפגיעה תקציבית פוטנציאלית. טענות העירייה בדבר טעויות חישוב נמצאו ספציפיות למקרה ולא בעלות משמעות רחבה, שכן סוגיות אלו יידונו כבר במסגרת ההליך בתובענה הייצוגית. למרות שהוצגו טיעונים בדבר חדלות פירעון סטטוטורית ופסקי דין קודמים של בית המשפט המחוזי, לא היו להם סיכויי שכנוע להתקבל. תביעות חדלות פירעון סטטוטוריות לא הועלו מלכתחילה ולכן אינן כשירות לעיון בהקשר זה של הערעור. פסקי דין קודמים נחשבו כבעלי השפעה מזערית על המקרה הנוכחי, שכן הם התייחסו לסוגיות שונות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והעירייה חויבה בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. החלטה זו ביקשה לאזן בין חוסר הצורך המובהק בהגשת הערר לבין היעדר בקשת תגובה מצד המשיב. נוכח ממצאים אלה, אישר בית המשפט מחדש את מקומו הראוי של ההליך במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית.