ע"א 33011-06-14
פסק-דין מחוזי תל-אביב-יפו
תקציר
הערעור התקבל בחלקו, ושטח הדיירות המוגנת של המערערת יורחב ויכלול גם את מתחם 19, וכן את מתחם 17, כפי שמסומן בתקשי"ר. הדבר מוצדק משום שחוזה השכירות מגדיר במפורש את השוכר רק כדירת שני חדרים ומטבח, ואינו מזכיר חצר. אמנם חוזה השכירות אינו מצביע על כך שהחצר היא חלק מההסכם, אך עבור בתים צמודי קרקע כמו זה, סביר להניח כי החצר הצמודה לנכס המושכר נכללת. עם זאת, השטח העצום הנתבע על ידי המערערים – כ-2.5 דונם – אינו מוצדק, ובית המשפט אינו יכול לתמוך בפלישה בלתי חוקית זו למקרקעי ציבור. בית המשפט מכיר בכך שגודל החצר צריך להתאים לגודל השטח המושכר ולשרת את מטרת החכירה, שהיא במקרה זה שימוש למגורים. התנהלותם של המערערים, אשר בנו מבנים על הקרקע, מלמדת כי החצר אינה חלק אינטגרלי מהשימוש בנכס. ניתן להבחין בין הפסיקה אליה מפנים המערערים, שכן מדובר בעובדות שונות ולעיתים קרובות מפרשים חוזי שכירות רגילים ולא פעם דיירים מוגנים. בית המשפט קובע כי גודל סביר יותר של החצר יהיה כ-64 מ"ר, כולל מתחמים 17 ו-19. באשר לפינוי יתרת הקרקעות, מסכים בית המשפט להחלטת בית משפט קמא ליתן ארכה של שישה חודשים, במיוחד בהתחשב בכך שפסק הדין ניתן לפני למעלה משנה. למערערים אין זכות חוקית על הקרקע והם אינם צריכים ליהנות מפלישתם הבלתי חוקית. בית המשפט מדגיש את חומרת הפלישה למקרקעי ציבור ומעודד את הרשויות להגן על רכוש הציבור. לפיכך, על המערערים לפנות את הקרקע עד ליום 31.8.2015. לא יינתן צו להוצאות בערעור, והפיקדון של המערערים יוחזר להם.
חקיקה מקושרת
ע"א 33011-06-14 נתן בן עזרא נ' מדינת ישראל, מחוזי (24.6.2015)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.