ת"א 67416-03-19

תקציר

התובעים, חברה ובעליה, הגישו תביעה כספית נגד הנתבעים, בנק ואחד מעורכי דינו, בדרישה לפיצויים בסך 18.5 מיליון שקל. עיקר המחלוקת נסובה סביב התנהלות הנתבעים בפתיחת שני תיקי הוצאה לפועל נגד החברה בגין מימוש רכוש וגביית שכר טרחה מהחברה. התובעים טענו כי הנתבעים פעלו באופן פסול בכך שמיהרו לפתוח תיקי הוצאה לפועל, חייבו שלא כדין את חשבון החברה בהוצאות משפטיות ולא הוציאו חשבוניות על שם החברה שגרמו לה להפסדים. בתוך כך, העלו הנתבעים מספר טענות מקדמיות וטיעוני נגד בדבר שימוש לרעה בצדק, התיישנות, השתק שיפוטי ונזק ראייתי. לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, פסק בית המשפט לטובת הנאשמים. בית המשפט קבע כי לבנק הייתה הצדקה לפתוח את תיקי ההוצאה לפועל בשנים 2004 ו-2007 בשל הפרת תנאי הסכם המשכון עם הבנק על ידי התובעים. כמו כן, החיובים בחשבון החברה בגין שכר טרחה נעשו כדין בהתאם לשטר המשכון ולתנאי ניהול החשבון, והתובעים ידעו על חיובים אלה שנים לפני הגשת התביעה, מה שגרם להתיישנותו. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים כי היה על הנתבעים להוציא חשבוניות על שם החברה, שכן התובעים לא הציגו כל ראיה התומכת בטענה זו. בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי מימוש הנכס בשנת 2009 גרם להם נזק כלשהו. דו"ח השמאות שהגישו התובעים לא הוכן לצורך המשפט ולא שיקף את שווי הנכס בעת המכירה. יתר על כן, התובעים לא לקחו בחשבון את החובות שהם חייבים לנושים אחרים או את המיסים וההוצאות שהיו נגרמים להם אילו שמרו על הנכס. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשלם לנתבעים 100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, וקבע כי התביעה חסרת שחר והוגשה שנים לאחר שהתובעים ידעו את העובדות הרלוונטיות. בקשת הנתבעים להוצאות עונשיות נדחתה, בהתחשב בהתנהגותם הפסולה בכך שלא החזירו לחברה את שכר הטרחה הכפול לאלתר.