ע"ו 28051-04-20

תקציר

פסק הדין דן בערעור על הכרה בסכיזופרניה של אדם ככזו שהתרחשה במהלך שירותו הצבאי וכתוצאה ממנה, אשר נדחתה על ידי הוועדה. דעת הרוב של השופטים שבח ויעקובוביץ' תומכת בהחלטת הוועדה, ואילו השופט אטדגי חולק על כך. השופט יעקובוביץ' מדגיש את היקף הערעור המצומצם, המתבסס על נקודות משפטיות בלבד וממעט להתערב בממצאים עובדתיים או בהעדפת חוות דעת רפואית אחת על פני אחרת, ואינו מוצא כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. מסקנתם היא כי קביעות הוועדה התבססו על ראיות, וטיעוני המערער אינם נתמכים. מנגד, השופט אטדגי מוצא טעויות בולטות בשיקול דעתה של הוועדה וסבור כי הראיות תומכות במסקנה כי הסכיזופרניה של המערער התרחשה במהלך שירותו ונבעה ממנה. שאלת המפתח היא האם המחלה התרחשה במהלך השירות והאם היא נבעה ממנה. השופטים מפרטים את ההיסטוריה הרפואית ומסיקים שהיא הופיעה לראשונה לאחר השירות. השופט אטדגי טוען כי מקורו במהלך השירות, בעקבות אירועים טראומטיים, וכי הוועדה שגתה בשיקול דעתה בכך שהסתמכה על רשומה רפואית חלקית. השופטים דנים גם בקשר הסיבתי בין שירותו של המערער לבין מחלתו. השופט יעקובוביץ' אינו מוצא ראיות לנסיבות חריגות או לגורמי לחץ הקשורים לשירותו, לרבות שלושה אירועים (פגיעה בעינו, תאונת דרכים, נפילה ממגדל) ומאסרו בעקבות עריקה. השופט אטדגי, לעומת זאת, רואה אירועים אלה כקשורים זה בזה ומלחיצים דיים כדי לגרום לסכיזופרניה, במיוחד נוכח רגישותו הייחודית של המערער. השופט שבח מסכים עם השופט יעקובוביץ' כי אירועים אלה הם בנאליים ואינם קשורים למחלה. באשר להצבתו של המערער כלוחם, השופט יעקובוביץ' אינו מוצא רשלנות או תשתית עובדתית לתמיכה בטענה, ואילו השופט אטדגי סבור כי הצבא היה צריך להיות מודע למצבו הנפשי של המערער. לבסוף, מציינת השופטת שבח את חייו הקשים של המערער לפני השירות ואת היעדר הנסיבות החריגות במאסר, המצביעות יחד על כך שהמחלה לא הייתה קשורה לשירות. לסיכום, דעת הרוב (השופטים שבח ויעקובוביץ') דוחה את הערעור, ואילו השופט אטדגי חולק על כך, וסבור כי הראיות תומכות בטענת המערער.