ע"א 9663/06

תקציר

בפסק דין זה מיום 15.7.2007 אישר בית המשפט את ההחלטה הקודמת לדחות את ערעור המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) נגד המשיבים. הסוגיה העיקרית נסובה סביב שיפוי המל"ל על ידי המשיבים בגין קצבת נכות ששולמה לנפגע תאונת דרכים. בית המשפט הגיע למסקנה כי חייב להתקיים קשר סיבתי בין נכותו הרפואית של הנפגע כתוצאה מהתאונה לבין ההטבות שקיבל, בהתאם לעקרונות הסוברוגציה. המשיבים טענו – ובית המשפט הסכים לכך – כי השיפוי הוא מידתי להיקף הנכות שנגרמה במישרין כתוצאה מתאונת הדרכים, להבדיל מאלו שאינן קשורות, כגון ליקוי העיניים של הנפגע. החלטה זו נתמכה בפסקי דין קודמים, בהם פרלה עמר, אשר הדגישו את ביסוס הנכות והשיפוי לאחר מכן על פגיעות הנובעות ישירות מהתאונה. בית המשפט ציין כי קביעת המל"ל את דרגת אי הכושר של הנפגע מתחשבת הן בנכות הקשורה לתאונה והן בנכות שאינה קשורה. משכך, לא מצא בית המשפט בסיס מספק לבקשת המל"ל להטיל על המשיבים את מלוא האחריות למלוא ההטבות המנותבות לנפגע. יתר על כן, מאחר שחישוב אחוזי הנכות (הקשורים ישירות לתאונה) לא עבר את הרף הנדרש לתביעה מלאה לקצבת נכות, היה על המשיבים לפצות את המל"ל רק באופן יחסי. טענות הנגד של המל"ל נדחו ברובן בשל היעדר ראיות תומכות והמסגרת המשפטית המבוססת. פסק הדין גם הבהיר כי אין צורך בפסיקת הוצאות למל"ל והתאים את מועד התחילה לריבית מוסכמת ל-23 באוגוסט 2004. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההבחנה בין נכויות הנובעות מתאונות לבין תנאים קיימים בקביעת האחריות לשיפוי.