בג"צ 4225/01

תקציר

השופטים קבעו כי יש לדחות את העתירה להוצאת קבר אחים של חיילים שנפלו במלחמת העצמאות. בקבר המדובר היו כמה ארונות קבורה של חללים, והעותרים – ככל הנראה הורים שכולים – ביקשו לפתוח את הקבר ולבצע בו בדיקות DNA כדי לאשר את זהות יקירם. בעוד השופטים הכירו בכאבם של העותרים, הם הסכימו כי הקבר צריך להישאר חתום. הם ביססו את החלטתם על מספר גורמים. ראשית, ההלכה היהודית אוסרת בדרך כלל על הוצאת גופות, תוך כיבוד כבודו וקדושתו של הנפטר. הוצאה מותרת רק במקרים חריגים למטרות ספציפיות, כגון קביעת כשרותו המשפטית של הנפטר או כיבודהו. שנית, נסיבות המקרה לא הצדיקו את הוצאתו, במיוחד בהתחשב בחלוף הזמן שחלף מאז הקבורה, בארונות הקבורה הנפרדים ובחוסר הוודאות שהזיהוי יצליח. בנוסף, הדגישו השופטים את ההיבטים האנושיים והמוסריים שבמחלוקת, והכירו בכאבם של העותרים ושל המשפחות שביקשו לשמור על הסטטוס קוו, שכן פתיחת הקבר תנפץ את תקוותם לנוכחות יקיריהם. השופט י' טירקל הוסיף והדגיש כי אין להקל על כאבה של משפחה אחת על ידי החרפת כאבן של אחרות. פסק הדין התקבל פה אחד, כאשר כל השופטים הסכימו כי יש לדחות את העתירה, תוך הדגשת סבירות החלטת רשויות הביטחון להימנע מפתיחת הקבר.