עת"מ 31014-07-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים הדיוניים: **מבוא** החלטה זו של בית המשפט לעניינים מנהליים עוסקת בבקשה דחופה לסעד ביניים ארעי, שהוגשה *בטרם* הוגשה עתירה מנהלית. עיקר ההחלטה הוא דחיית הבקשה על הסף, בשל כך שהליך מינהלי, הכולל בקשה לסעד ביניים, מחייב קיומה של עתירה מנהלית תלויה ועומדת. **רקע עובדתי ותמצית טענות המבקשת** המבקשת, "אקומיוניטי – תאגיד חברתי למחזור פסולת אלקטרונית בע"מ", הגישה בקשה לסעד ביניים ארעי דחוף, עוד בטרם הגישה עתירה מנהלית. הבקשה התייחסה להחלטת המשרד להגנת הסביבה מיום 10.7.2024, שלא לחדש את הכרתה של המבקשת כ"גוף יישום מוכר" על פי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, תשע"ב-2012. המבקשת ביקשה להקפיא את ההחלטה ופרסומה, וכן ארכה להגשת העתירה. טענתה המרכזית של המבקשת נשענה על שתי חלופות: 1. **תקנה 20(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים):** תקנה זו קובעת כי בעניינים שלא הוסדרו בתקנות, רשאי בית המשפט לנהוג לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), בשינויים המחויבים. המבקשת טענה כי מכוח תקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לבקש סעד זמני גם טרם הגשת כתב תביעה, וכי נסיבות המקרה מצדיקות זאת. 2. **סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:** סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות כללית למתן סעדים. **ניתוח משפטי – עיקר ההחלטה והנימוקים** בית המשפט דחה את הבקשה על הסף, תוך שהוא מבסס את החלטתו על מספר עקרונות משפטיים ודיוניים מרכזיים: 1. **העיקרון היסודי – קיומה של עתירה מנהלית כתנאי לסעד ביניים:** * ההלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקות המוזכרות (ע"מ (ירושלים) 22285-10-14 שלום נ' רשם העמותות, שאושרה בבר"מ 6967/14 עזרא נ' רשם העמותות), קובעת באופן חד משמעי כי **בקשה למתן צו ביניים בהליך מנהלי ניתנת להגשה אך ורק במועד הגשת העתירה או לאחר מכן, ולא קודם להגשתה.** * **תקנה 9(א) לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים** היא הניסוח המפורש והמחייב לכך: "בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר מכן". * **הבחנה דיונית מהליך אזרחי:** בית המשפט הדגיש את ההבדל הדיוני המהותי בין הליך מנהלי להליך אזרחי. בעוד שבתקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי אכן קיימת גמישות המאפשרת בקשת סעד זמני טרם הגשת תביעה, **דין זה אינו חל על הליכים מנהליים, שכן התקנות הספציפיות להליכים מנהליים (תקנה 9(א)) קובעות אחרת.** 2. **היעדר תחולה של תקנה 20 לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים לטובת המבקשת:** * המבקשת ניסתה להסתמך על תקנה 20(א) אשר מאפשרת אימוץ כללים מהליך אזרחי במקרים שלא הוסדרו בתקנות המנהליות. * בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי **סוגיית הגשת בקשה לסעד ביניים טרם הגשת עתירה *הוסדרה* באופן מפורש בתקנה 9(א) לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים.** לפיכך, אין מדובר ב"עניין שלא הוסדר" המצדיק אימוץ כללים מההליך האזרחי. * יתרה מכך, תקנה 20(א) עצמה קובעת כי "בעתירה... רשאי בית המשפט לנהוג לפי תקנות סדר הדין האזרחי... *ובלבד שיתקיימו כל הוראותיה של תקנה זו*". אחד מתנאי תקנה 20(ב) הוא ש"בעניינים שבהם חלות תקנות אלה, לא יפעלו בתי המשפט על פי תקנות סדר הדין האזרחי, אלא אם כן הוסדר העניין שלא הוסדר בתקנות אלה". מכיוון שתקנה 9(א) מסדירה את העניין, אין מקום להסתמך על תקנה 20(א) בהקשר זה. 3. **היעדר תחולה של סעיף 75 לחוק בתי המשפט:** * טענת המבקשת בדבר סמכות בית המשפט מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט נדחתה אף היא. * הנימוק הוא כי סעיף 75 מתייחס ל"כל בית משפט הדן בעניין אזרחי". **עתירה מנהלית, על אף שהיא נדונה בבית משפט לעניינים מנהליים, אינה נחשבת "עניין אזרחי" לצורך תחולת סעיפים מסוימים, אלא נדונה במסגרת הסמכויות הייחודיות של בית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שמוגדרות בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.** 4. **התנאים למתן צו ביניים (גם לו הייתה עתירה תלויה ועומדת):** * בית המשפט מוסיף ומציין, כי גם לגופו של עניין, מתן צו ביניים מותנה בשני תנאים מצטברים: (א) סיכויי הצלחת העתירה טובים, ו-(ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הצו. * **מקבילית כוחות:** בין שני תנאים אלו קיימת "מקבילית כוחות" – ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובת העותר, כך ניתן להקל בדרישת סיכויי ההצלחה, ולהיפך. * **חוסר אפשרות לבחינה:** מאחר שלא הוגשה עתירה, לא ניתן לבחון את טענותיה, את הנסיבות, ובפרט את סיכויי הצלחתה. לפיכך, התנאי הראשון – סיכויי הצלחה – אינו יכול להתקיים, מהווה עילה נוספת לדחיית הבקשה. **עקרונות משפטיים וחידושים דיוניים** * **הפרדה דיונית בין הליך אזרחי להליך מנהלי:** ההחלטה מדגישה כיצד המחוקק יצר הבחנות דיוניות ברורות בין סדרי הדין בהליכים אזרחיים לבין סדרי הדין בהליכים מנהליים, במיוחד בכל הנוגע לבקשות לסעד זמני/ביניים. הדבר מבטיח את יעילות ההליך המנהלי ומגדיר את השלבים הנדרשים להגשתו. * **ההגבלה המפורשת של תקנה 9(א):** זוהי ההוראה המרכזית המגבילה את הגשת בקשות לסעד ביניים. היא נועדה למנוע פגיעה אפשרית ביעילות ההליך השיפוטי ובסדר הדין המנהלי, על ידי הבטחת קיומה של "עילה" או "טענה" משפטית (העתירה) לצד הבקשה לסעד דחוף. * **הגנה על שלטון החוק וההליך השיפוטי:** דחיית הבקשה משקפת את הצורך לשמור על כללי ההליך המשפטי. הגשת בקשות לסעד ביניים לפני הגשת העתירה עלולה להוביל למצב בו בתי המשפט נדרשים להכריע בסעדים דחופים עוד בטרם הוצגה בפניהם התמונה המשפטית המלאה והמפורטת. * **חשיבות סדר הפעולות:** ההחלטה מדגימה את החשיבות של סדר הפעולות הדיוני. תהליך הגשת העתירה, הכולל את הגשת כתב העתירה עצמו, מהווה את הבסיס שעליו נבנית בקשת הסעד הביניים. **סיכום** בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה לסעד ביניים ארעי, משום שהוגשה בטרם הוגשה עתירה מנהלית, בניגוד לתקנה 9(א) לתקנות סדרי הדין בעניינים מינהליים. ההחלטה מדגישה את ההבחנה הדיונית בין הליך אזרחי להליך מנהלי, וקובעת כי סעיף 75 לחוק בתי המשפט אינו חל על עניינים אלו. בנוסף, הובהר כי אף לו הייתה עתירה תלויה ועומדת, לא ניתן היה לדון בבקשה ללא בחינת סיכויי ההצלחה, תנאי שאינו מתקיים בהיעדר עתירה. לפיכך, הבקשה נדחתה על הסף, והתיק נסגר.