רע"מ 21616-09-15

תקציר

פסק הדין עוסק באזרח אריתריאה שנכנס לישראל בשנת 2010 וביקש צו מניעה זמני נגד חובת התייצבות במתקן חולות, בעקבות החלטת בית הדין לעררים בתל אביב. ערעורו של המבקש התבסס על הטענה כי השהות בת 20 החודשים במתקן אינה חוקתית, תוך שהוא מצטט את החלטת בית המשפט העליון בפרשת דסטה, שלדעתו הפכה את הצו לבטל. המערער טען כי הפרידה מביתו, מעבודתו ומחבריו עולה כדי נזק חמור ובלתי הפיך, וטען כי לא ניתנה כל תשובה לבקשת המקלט שלו, ובכך חייב שלא כדין את התייצבותו במתקן. הוא טען כי לא היווה איום וקיים את חובתו לדווח בכל עת שיידרש. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בטיעוניו הוכחות ספציפיות לנזק חמור, והדגיש כי טענותיו חלות באופן רחב על אחרים במצבים דומים. נקבע כי לא היה בסיס מספיק למתן צו מניעה זמני, שכן הצווים לא הוגדרו כבלתי הפיכים. עוד ציין בית המשפט כי בקשת מקלט לבדה אינה מצדיקה את מניעת העברתו של המבקש לחולות. לפיכך, נדחה ערעורו של המבקש מבלי להזדקק לחוות דעתו של המשיב, תוך שהוא תומך בהחלטה כי על המבקש להתייצב בחולות. המזכירות הונחתה להודיע לכל הצדדים המעורבים בהיעדרם של הצדדים עצמם.