ת"א 8072/06

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הסכם פירוק שיתוף שנחתם בין התובעים, אלי יוחנן, לבין הנתבעים, שכלל סעיף בוררות. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם הנתבע מס' 1, רו"ח שלמה גדי, היה מוסמך לשמש כבורר מטעם הצדדים. התובעים טענו כי סמכותו של גדי פקעה עם פסק בורר קודם וכי הצדדים התכוונו רק שהוא יעניק סיוע אד-הוק. מנגד, הנתבעים טענו כי גדי מונה לפתור את כל הבעיות הנובעות מההסכם וכי סמכותו לא פסקה. בית המשפט ניתח בהרחבה את טענות הצדדים וראיותיהם, לרבות הסכם פירוק השותפות. בית המשפט מצא כי טענות הנתבעים היו מבוססות. סעיף הבוררות בהסכם, סעיף ל', הסמיך את רו"ח גדי לפתור באופן בלעדי את כל הבעיות הנובעות מההסכם, וסמכותו לא הוגבלה לסכסוך ספציפי. בית המשפט הדגיש כי הכוונה העומדת מאחורי מוסד הבוררות היא לפתור סכסוכים בצורה יעילה וצודקת. כמו כן, נקבע כי טענות התובעים חוסות תחת דוקטרינת ה-res judicata, שכן אותן טענות הועלו בעבר ונדחו בבקשה לביטול פסק הבורר. עוד ציין בית המשפט כי טענתם הנוכחית של התובעים מהווה שינוי מראית עין בלתי קביל, שכן היא הציגה טענה חדשה בדבר כוונת הצדדים, שלא הוזכרה בכתב התביעה הראשוני. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, וקבע כי סמכותו של רו"ח גדי כבורר לא פקעה וכי הוא רשאי להחליט על שחרור הכספים, בהתאם להסכמת הצדדים. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ופורסם ביום 31.1.2010.