עפ"ג 26998-04-22

תקציר

הערעור הנדון נמצא תקף, תוך התייחסות לחוסר הלימה בין עונשו של המשיב לבין חומרת מעשיו, שנחשבו לקריאת תיגר מהותית על ריבונות המדינה ושלטון החוק. למרות שהכיר במעשים אלה כמסוכנים ביותר, גזר בית משפט קמא עונש קל יחסית של שמונה חודשי מאסר. ערכאת הערעור מצאה בכך פגם וקבעה כי הקלה זו פוגעת בחומרת העבירות, שכללו התפרעות אלימה, יידוי אבנים על שוטרים, איומים על שוטרים וגרימת חבלה חמורה. ערכאת הערעור הדגישה את הצורך בצעדי ענישה מחמירים יותר כדי להרתיע ולמנוע ביעילות עבירות דומות, במיוחד כאלה שיש להן מניעים לאומניים המאיימים על שלום הציבור והסדר הציבורי. הדו"ח הצביע על חוסר העקביות במדיניות הענישה של מערכת המשפט בגין פשעים מסוג זה וקרא לגישה מחמירה יותר, הכוללת תקופות מאסר ארוכות, שתשמש הרתעה אמיתית. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, הגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס הציבורי וההרתעה צריכים לגבור, במיוחד נוכח חוסר החרטה של המשיב והפוטנציאל לפגיעה חוזרת. חרף הערעור הפרוצדורלי על כך שהמשיב כבר סיים לרצות את עונשו המקורי, החליטה ערכאת הערעור להחמיר את עונשו ל-16 חודשים כדי לשקף כראוי את חומרת מעשיו ואת הצורך בהרתעה, תוך הדגשת העיקרון לפיו גם לאחר שחרורו ניתן להתאים את העונשים לאינטרס הציבורי ולתקינות השיפוטית.