רע"א 5780/19

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט לערעורים את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט קמא בדבר סעד זמני ותנאי ערבות. בית המשפט החליט להתייחס לבקשה כאילו ניתנה חופשה והוגש ערעור, ובסופו של דבר קיבל את הערעור. בית משפט קמא חייב את בני הזוג גרינשפון להפקיד ערבות בסך 150,000 ₪, בהתחשב בסיכויי הצלחת התביעה ובנזקים הפוטנציאליים שנגרמו למר בן הרוש עקב עיכובים ביישום פסק הדין. ערכאת הערעור מצאה סכום ערבות זה מופרז, שכן הוא אינו משקף באופן מידתי את הנזקים הקשורים לעיכוב הפינוי הזמני, אשר אמור להתאים להכנסות פוטנציאליות מדמי שכירות שאבדו במהלך תקופת המשפט. הם העריכו כ-10% משווי הדירה כנזק סביר, השווה לכ-60 אלף שקל. יתר על כן, בית המשפט הכיר ביכולתם הכלכלית של בני הזוג גרינשפונ, אשר יעמדו בפני חסרי בית אם לא יוכלו לעמוד בתנאים, כגורם משמעותי. מהדו"ח עולה כי ההפסדים הכספיים לבן הרוש, בעיקר מסחריים, היו חמורים פחות בהשוואה למצוקה הפיזית והנפשית שבני הזוג גרינשפון עלולים לסבול. ההחלטה גם מתחה ביקורת על כך שבית המשפט קמא לא שקל חלופות פחות מכבידות לערבות כספית, כגון ערבויות צד ג'. לפיכך, שינה בית המשפט לערעורים את תנאי הסעד, ודרש ערבות כספית מופחתת בסך 20,000 ₪, שחלקה ניתן להבטיח באמצעות ערבות צד ג'. צו המניעה הזמני נותר בתוקף עד להכרעה בתביעת משפחת גרינשפונ, ללא צווי הוצאות נוספים.