בע"מ 2996/22

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בבחינה דקדקנית של החסינות השיפוטית בהקשר של תביעות נזיקין, בפרט במסגרת המשפט הישראלי, המעוגנת בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המבקש מבקש רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעותיו לפיצויים הקשורים לחטיפת בתו הקטינה. במרכז בקשה זו עומדת השאלה המשפטית הנוגעת להיקף ותחולת החסינות השיפוטית מפני אחריות נזיקית. עקרונות משפטיים וחידושים: 1. **חסינות שיפוטית מוחלטת במשפט הישראלי** העיקרון המשפטי המרכזי הנבחן הוא החסינות המוקנית לרשויות שיפוטיות מפני אחריות נזיקית, כפי שנקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין. חסינות זו מתוארת כמהותית ומוחלטת, המשמשת כמחסום מגן המגן על שופטים וגופים שיפוטיים מפני תביעות הנובעות מתפקידם השיפוטי. בית המשפט מדגיש את הבהירות והלשון החד-משמעית של החקיקה, המחוזקת בפסיקה מבוססת (למשל, ע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' אדם). העיקרון נועד לשמור על עצמאות שיפוטית, היעדר משוא פנים ותפקוד תקין של הרשות השופטת על ידי מניעת השפעה בלתי הוגנת באמצעות תביעות נזיקין. 2. **הדוקטרינה המשפטית של אחריות שילוחית והחריגים שלה** החסינות משתרעת מעבר לשופטים בודדים וכוללת מעשים שנעשו במסגרת חובות שיפוטיות, לרבות כאלה שאחרת היו עלולים להוביל לתביעות אחריות שילוחית נגד המדינה (ראו גם ע"א 2394/18 פלונים נ' משטרת ישראל). בתי המשפט חזרו והדגישו כי חסינות זו היא מהותית ומקיפה, ולמעשה מבטלת תביעות נזיקין נגד המדינה הנובעות ממעשים של בעלי תפקידים שיפוטיים שבוצעו במסגרת תפקידם הרשמי. 3. **אמת מידה משפטית למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – תקנה 148א** בקשת המבקש נופלת בגדר תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי (התשע"ט-2018), המסדירה את הנסיבות בהן ניתן לתת רשות ערעור במקרים של ערעורים מדרגה שלישית. הניתוח של בית המשפט מדגיש כי ניתן להעניק רשות רק אם הערעור כרוך בשאלה עקרונית או אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות בדיקה. בית המשפט קובע כי הנתיב היחיד של המבקש לעיון חוזר – הערעור על החסינות – מבוסס על מסגרת חקיקתית ודוקטרינרית ברורה, ללא בסיס למתן ערעור נוסף בשל היעדר שאלה עקרונית. 4. **יציבות ובהירות משפטית התומכות באי מתן חופשה** בית המשפט מדגיש כי הוראות החסינות מעוגנות היטב במשפט הישראלי. בהתחשב בלשון החקיקה החד משמעית ובפסיקה העקבית, אין כמעט מקום לפרשנות או לסטייה, מה שמצמצם את העילות למתן רשות ערעור מדרגה שלישית. עקרון הוודאות המשפטית והדבקות בדוקטרינה המשפטית הממוסדת עומדים בבסיס עמדה זו. 5. **דוקטרינת הסופיות וההיקף המוגבל של הערעורים** בית המשפט גם מדגיש כי הכללים הפרוצדורליים ומטרת הערעורים ברמה השלישית הם להבטיח צדק מבלי להעמיס על ההליך השיפוטי אישור מחדש של עקרונות משפטיים מבוססים היטב. לפיכך, ערעורים המבקשים להתדיין מחדש על סטנדרטים משפטיים שנקבעו אינם עומדים בקריטריונים לביקורת חריגה. 6. **עניינים פרוצדורליים ושיקול דעת - הוצאות וויתורים על פי שיקול דעת** למרות שבית המשפט המחוזי דן בקצרה בהוצאות שנפסקו נגד המבקש (15,000 ₪), סוגיה זו נחשבת לא עקרונית ואינה מתאימה לערעור על גלגול שלישי. בית המשפט ממליץ למדינה לשקול ויתור על הוצאות אלה באמצעות שיקול דעת או פשרה, המצביע על העדפה שיפוטית בסיסית לגמישות ופרקטיות על פני אכיפה פרוצדורלית קפדנית בעניינים שאינם חיוניים. חדשנות משפטית: המקרה חוזר ומדגיש את חוסנו של הבסיס הסטטוטורי והדוקטרינרי לחסינות שיפוטית במשפט הישראלי, ומדגיש את החשיבות של שפה חקיקתית ברורה והקפדה שיפוטית על עקרונות השומרים על עצמאות שיפוטית. הוא מדגיש את העובדה שהחסינות משתרעת מעבר למעשים אינדיבידואליים כדי להקיף את ההיקף הרחב יותר של תפקידים שיפוטיים, ומחזק את התפיסה ששאלות לגבי גבולות החסינות מיושבות בדרך כלל ואינן צריכות להיות פתוחות לבחינה מחדש בהיעדר נסיבות משכנעות. **תקציר**: - בקשת רשות הערעור נדחית בעיקר משום שהשאלה שהועלתה - בדבר גבולות החסינות השיפוטית - הוכרעה בחקיקה ובפסיקה, ללא שאלה עקרונית לכאורה המצדיקה דיון מחודש. - בית המשפט מדגיש כי החסינות היא רחבה, מהותית וחד משמעית, המשרתת תכליות חיוניות של עצמאות שיפוטית. - סוגיות פרוצדורליות, כגון הוצאות, נחשבות לא דחופות ובעניין של שיקול דעת ולא עקרוני משפטי, תוך הדגשת הדגש על סופיות וסמכות שיפוט עקרונית בערעורים מדרגה שלישית. מקרה זה מאשר מחדש את יציבותה של הדוקטרינה המשפטית ומדגיש את תפקידה של הרשות השופטת בשמירה על עקרונות סטטוטוריים החיוניים לעצמאותם ולתפקודם התקין של בתי המשפט.