עת"מ 2634/09

תקציר

העותר, בעל עסק לנגרות שניהל נכס בתל אביב, הגיש עתירה לביטול הגבייה המנהלית של ארנונה וחוב מים בסך 420,000 ₪ בין השנים 1992 ל-2004. העותר טען כי עבר השתלת לב בשנת 1992 והעסק נוהל על ידי עובדים עד שנת 1997 כאשר הנכס כבר לא היה בשימוש. הבניין שבו שוכן הנכס נהרס בשנת 2004 לטובת בניין מגורים חדש. העותר טען כי אין להטיל עליו אחריות למיסים וביקש דיווח מלא על חישובי החוב, הפחתת היתרה בשל התיישנות וביטול כל הליכי הגבייה המנהליים מחמת שיהוי, חוסר תום לב ופגיעה בזכויותיו. עוד טען כי לאחר תפיסת הנכס על ידי כונס הנכסים הוא כבר אינו המחזיק ולכן אינו אחראי למיסים. העירייה המשיבה טענה כי עשתה ניסיונות חוזרים ונשנים לגבות את החוב והגישה תביעות אזרחיות שהסתיימו בפסקי דין נגד העותר. בית המשפט מצא כי העירייה פעלה ברציפות לגביית החוב ולא פעלה בחוסר תום לב, וכי העותר לא הביא ראיות מספיקות לכך שהודיע לעירייה על שינוי החזקה. משכך, נדחתה העתירה לביטול הגבייה המנהלית, והעותר חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.