בר"ע 24223-08-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור על בסיס עקרון ההליכים התלויים ועומדים (lis alibi pendis), החל כאשר קיימות תביעות דומות או זהות בין אותם צדדים. המבקש טען כי יש לעכב את ההליכים עד להכרעה בתביעה קודמת, אך השופט קבע כי המקרה הנוכחי שונה. במסגרת אותו הליך, ביקש הנתבע זמן נוסף להגיש כתב הגנה עד שבית המשפט יחליט על התאמת ההליך, שגם אותו דחה השופט בהסתמך על פסיקות קודמות. השופטת הדגישה כי ההחלטה שלא לדחות את המועד האחרון להגשה היא עניין פרוצדורלי הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד ציינו כי סוגיית הסמכות תידון לפני כל דיון וכי התאמת כתב ההגנה לבית משפט אחר לא תדרוש משאבים מופרזים. מאחר שלא התקיים אחד התנאים להארכת המועד האחרון להגשת התביעה - נטל משמעותי על הנתבע, לא שקל השופט את סיכויי הדיון המקדמי. בנוסף, השופטת ציינה כי על פי צווי בית המשפט, לא ניתנת רשות ערעור על החלטות בדבר מועדי הדיון, ובחרה שלא להכריע בתחולת צו זה במקרה זה. לבסוף, בקשת רשות הערעור נדחתה, והסעד הזמני בוטל, כלומר על הנתבע להגיש כתב הגנה עד למועד שנקבע, בצירוף שכר טרחה עבור הוצאות המשיבים.