ע"א 2143/00

תקציר

פסק הדין סובב סביב ערעור שהתקבל וערעור שכנגד שנדחה בעסקת נדל"ן שהוכתמה בסוגיות משפטיות משמעותיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי על הצדדים המעורבים לחזור למצבם טרום העסקה, נוכח הפגמים שזוהו, כגון היעדר הסכמה ברורה בכתב על מחיר הנכס, זיוף מסמכי עסקה וכוונות להונאת מס. לוין הודה כי פינויו של שולר מצדיק השבה, לרבות החזרת ההשקעות בדירה בניכוי השימוש מאז החזקתה. למרות הצעות לפתרון ידידותי כדי למנוע התדיינות משפטית נוספת, בית המשפט הדגיש את הפגמים בעסקה, ובראשם היעדר הסכם כתוב על מחיר המכירה, זיוף חד צדדי של הרוכשים וניסיון של שני הצדדים להונות את רשויות המס. בנסיבות אלה, בית המשפט קבע כי העסקה פסולה לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, שכן חסרים בה פרטים מהותיים בכתב. למרות שהצדדים ביצעו חלקים מהותיים מהחוזה, הפגמים ופעולות חוסר תום הלב, לרבות ניסיונות להעלים מס, מנעו את אכיפת החוזה. השופטת ט' שטרסברג-כהן התנגדה וטענה כי קיים הסכם בעל פה, שבוצע בחלקו, ותזכיר בכתב עומד בדרישות החוק. עם זאת, הרוב תמך בביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי, דחיית התביעה, הכרה בתביעת ההשבה של שולר בניכוי השימוש והטלת שכר טרחה והוצאות משפט על שולר.