ע"א 7019/14

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית מורכבת על זכויות קניין במושב (יישוב חקלאי שיתופי) בישראל. המשיבים טענו לזכאות למקרקעין במושב, תוך העלאת טענות שיהוי והתיישנות שבסופו של דבר לא אושרו על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי תביעת המשיבים במקרקעין לא התיישנה בשל תקופת 25 השנים ההתיישנות בתביעות מקרקעין. יתר על כן, בעוד שהתביעות נוסחו כהצהרתיות כדי לעקוף את אגרות בית המשפט, בית המשפט מצא כי לתביעות יש ערך כספי מפורש. בית המשפט שקל לפצל את הזכות בקרקע מחברות באגודה השיתופית, תוך הכרה במצגי שווא בעבר לרשויות בנוגע לבעלות על הקרקע. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להפחית את עודפי הקרקע מהקצאת המושב, ולאפשר למשיבים להחכיר את הקרקע בה התגוררו זה מכבר בחוזים פרטניים. החלטה זו באה לתקן עיוותים היסטוריים מבלי לפגוע בעקרונות הקואופרציה הקיימים, תוך הכרה בתושבותם ארוכת הטווח של המשיבים. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המושב בגין מצג שווא והפרעה לחברות המשיבים מתוך אינטרסים כלכליים, אך לא פסק הוצאות משפט למרות שקיבל את ערעורי המושב. השופטים ברון ומינץ הסכימו עם ההחלטה, שניתנה ב-16 במאי 2018.