תמ"ש 51361-09-20

תקציר

התובע והנתבע היו בני זוג שחתמו על הסכם ממון ולאחר מכן על הסכם גירושין. התובע תבע לבטל את הסכם הגירושין, בתחילה טען כי ההסכם מבוסס על הונאה, אך בהמשך שינה את תביעתו וביקש לבטל אותו בשל עושק. בטענת העושק נטען כי התובעת חתמה על הסכם הגירושין כשהיא שרויה במצב של מצוקה, חולשה נפשית ותחת השפעת ניצולו של הנתבע, ועל כן נעדרה את הרצון החופשי וההבנה הנדרשים לחתימה על הסכם מחייב. השופטת בחנה ביסודיות את חומר הראיות ומצאה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש לתביעה כזו. השופטת ציינה כי מצבה הנפשי הנטען של התובעת לא נתמך בראיות והופרך בעדותו של עד חסר פניות, עו"ד וינטראוב, שניסח את הסכם הגירושין. זאת ועוד, מעשיו של התובע לפני ואחרי חתימת ההסכם העידו כי היה מודע לתנאי ההסכם ולא היה נתון במצוקה. השופטת גם לא מצאה ראיות להתנהגות עושקת מצד הנתבעת, וכי התובעת לא הוכיחה כי תנאי ההסכם היו גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל. לפיכך, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה לו לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.