פר"ק 58991-05-16

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את בקשת פסילת החייב. גם טענת החייב כי תגובת המנהל המיוחד היא לשון הרע ויש למחוק אותה נדחתה, שכן השופט לא מצא טעם בטיעונים שהוצגו לפסילה, ובקשת המחיקה נעדרת כל תוכן. על פי החוק, הנסיבות צריכות ליצור חשש ממשי למשוא פנים כדי ששופט ייפסל, והחייב לא הביא כל ראיה אובייקטיבית לחשש כזה, תוך הסתמכות על חששות סובייקטיביים בלבד. כמו כן, הבקשה הוגשה באיחור משמעותי, המהווה סיבה מספקת לדחייתה. השופט דחה בתוקף את טענות החייב לשוחד או השפעה של גורמים פליליים והדגיש כי ההחלטות שהתקבלו לא לטובת גורם מסוים. השופטת התייחסה גם למערכת היחסים בין מזכירת בית המשפט לבין עורך דין המעורב בתיק, והבהירה כי למזכירה לא הייתה השפעה על החלטות שיפוטיות וכי העסקתה של בתה בפרקליטות לא השפיעה על ההליך. השופטת פירטה את הסבלנות וההתאמות שהעניקו לחייב לאורך כל ההליך, לרבות דחיות והארכות מרובות שביקש החייב. השופט דחה גם את הטענה בדבר טעויות פרוצדורליות בהחלטות קודמות, והדגיש כי יש להעלות התנגדויות אלה בהליכי ערעור רגילים ולא בהליכי פסילה. ככלל, השופט מצא כי התנהלותם לאורך החקירה הייתה עקבית ונטולת פניות, כאשר ההחלטות התקבלו על סמך העובדות והראיות שהוצגו בלבד. לפיכך, בקשת הפסילה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המנהל המיוחד.