תת"ע 6600-02-12

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינו של חייל צעיר שנתפס נוהג במהירות של 169 קמ"ש באזור של 90 קמ"ש ועומד בפני אישום של נהיגה במהירות מופרזת. השופט פותח בהתייחסות לשאלה הרחבה יותר כיצד להרתיע מפני נהיגה במהירות מופרזת והאם ענישה היא הגישה הטובה ביותר. בפסק הדין מודגש כי הענישה אמנם הכרחית, אך היא אינה צריכה להיות המוקד העיקרי, ויש להקדיש תשומת לב רבה יותר למניעת מהירות מופרזת באמצעים טכנולוגיים. מגבילי מהירות, למשל, יכולים להיות מותקנים בכלי רכב כדי להבטיח שהנהגים לא יחרגו ממגבלות מסוימות. גישה זו עדיפה על פני מארב לנהגים מהירים עם מצלמות ועונשים, דבר יקר וריאקציוני. השופט מדגיש את חוסר ההיגיון של השיטה הנוכחית, שבה מיובאות מכוניות המסוגלות להגיע למהירויות גבוהות, אך המהירות המרבית המותרת בכבישים נמוכה בהרבה. הדבר דומה להשארת צנצנת שוקולדים מפתה נגישה לילד תוך איסור לגעת בה. במקום זאת, על המדינה ליישם מגבילי מהירות חובה על כל כלי הרכב, אשר ניתן להתאים בהתאם לסוגי הכבישים. טכנולוגיה זו היא לא רק ישימה אלא גם חסכונית, ויישומה יכול להיות מאושר על ידי נהגים רבים, במיוחד אלה עם נהגים צעירים או חסרי ניסיון במשק הבית שלהם. השופט מציין כי ניתן להשתמש גם בפתרונות חלופיים, כגון אורות מהבהבים וצופרים בעת חריגה מהמהירות המותרת, התאמות מהירות מקושרות GPS וטכוגרפים דיגיטליים. שיטות אלה נמצאות בתחום האפשרויות ויכולות להפחית באופן משמעותי את שכיחות המהירות המופרזת. המשאבים שנחסכו מהימנעות מצעדי ענישה יכולים להיות מופנים ליישום טכנולוגיות מניעה אלה. בהתייחס למקרה הנדון, השופט מכיר בנסיבות המקלות שאפפו את מעשיו של הנאשם, קרי הניתוח של אביו ושהותה של אמו בבית החולים בו זמנית. כמו כן נלקחים בחשבון עברו הנקי של הנאשם והתייחסויות אופי חיוביות ממפקדו. עם זאת, השופט מדגיש כי לא ניתן להצדיק את מהירותו המופרזת של הנאשם, ונדרש עונש. בסופו של דבר, נגזר על הנאשם 11 חודשי פסילה בפועל, מאסר על תנאי וקנס. השופט מסכם כי למרות שהנאשם ראוי לעונש, מגביל מהירות יכול היה למנוע את העבירה.