ה"פ 59307-03-15

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לקבוע האם נכס מקרקעין, שבו רכשה העותרת זכויות חכירה משותפת, מהווה יחידה נפרדת לצורך החיוב הכספי בגין העברת הזכויות בו או לחילופין, כי שטחו הכולל של הנכס קטן מזה הרשום בטאבו. כן ביקשה העותרת צו מניעה שיחייב את רשות מקרקעי ישראל להעביר חלק מהנכס לעיריית חיפה, ובכך לצמצם את השטח נשוא החיוב הכספי. הנכס המדובר, הממוקם ברחוב הנוטר 53 בקריית חיים, הוא חלק מחלקה גדולה יותר הרשומה בשטח של 1004 מ"ר. חלק מהנכס, כ-36 מ"ר, מיועד להפקעה על ידי העירייה לצורך הרחבת כבישים. העותר טען כי יש לקבוע את שטח הנכס לצורך חישוב החיוב הכספי לאחר הפחתת השטח המיועד להפקעה. מנהל מקרקעי ישראל טען כי יש לראות בשטח הרשום של החלקה, 1004 מ"ר, שלם מאחר שהחלקה לא חולקה. העירייה, לעומת זאת, טענה כי המחלוקת היא אך ורק בין העותרת לבין רמ"י, ואין עליה חובה להפקיע את הקרקע על פי לוח הזמנים של העותר. עם זאת, במהלך ההליכים הודיעה העירייה על השלמת הליך ההפקעה. בית המשפט פסק לטובת העותר. היא קבעה כי התעקשות מנהל מקרקעי ישראל להתייחס לכל השטח הרשום של החלקה כבלתי סבירה ושרירותית, במיוחד נוכח ההסתברות הגבוהה להפקעת חלק מהקרקע לצורכי דרך. בית המשפט קבע כי יש לחשב את שטח הנכס לצורך העברת זכויות כ-968 מ"ר, שהוא מתחת לרף של 1000 מ"ר שנקבע בהחלטת רמ"י הרלוונטית. לפיכך, זכאית העותרת לחיוב כספי נמוך יותר בגין העברת הזכויות. התביעה נגד העירייה נדחתה על הסף, שכן ההפקעה הושלמה. בית המשפט הורה לרשות לשלם לעותר 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.