ע"פ 696/84
פסק-דין עליון
תקציר
הכרעת הדין עניינה בתיק שוד, בו הורשע המערער בתכנון תוכנית לגניבת תיק מכולת שהכיל סכום כסף גדול. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של אחד החוטפים שהפך לעד מדינה, ועל עדותו של החוטף השני שישב בכלא ופצע את עצמו שוב ושוב כדי להימנע מעדות. המערער טען, כי אין כל הוכחה ל"אמצעי פסול" כלשהו המונע מהחוטף האחרון להעיד, וכי יש להרשיעו רק בגניבה ולא בשוד, שכן אין ראיות לכוונה להשתמש בכוח. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי סביר להסיק כי נעשה שימוש ב"אמצעים פסולים" כדי להניא את החוטף מלהעיד, וכי המערער אחראי לשוד כחלק ממטרה משותפת. השופט הדגיש גם את ההקשר של עלייה בשיעורי הפשיעה והפחדת עדים, והזהיר מפני שימוש מסוכן בסעיפים משפטיים חריגים, אך בסופו של דבר מצא את יישום פקודת הראיות מתאים במקרה זה. בנוסף, בית המשפט מצא כי כל שותף אחראי למעשיהם של שותפיו לקידום מטרתם המשותפת, גם לפעולות שלא הוסכם עליהן במקור. הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה, תוך שמירה על עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנת השעיה שהיו מפורטים בפסק הדין המקורי.
חקיקה מקושרת
ע"פ 696/84 יורם אלבז נ' מדינת ישראל, עליון (22.11.1984)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.