ב"ל 67638-06-21

תקציר

התובע, שעבד שעות ארוכות במאפייה, טען כי עבודתו גרמה לו לליקויים בצוואר ובגב והגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעותיו כקשורות לעבודה. הפסיקה דורשת להוכיח אינספור פגיעות זעירות הגורמות לנזק בלתי ניתן לגילוי המצטבר עם הזמן לנזק של ממש. תביעתו של התובע התמקדה בתנועות החוזרות והדומות שביצע מדי יום. עם זאת, השופטת, לאחר בחינת הראיות, טענה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי תנועות אלה בוצעו לאורך פרק זמן משמעותי בכל יום, כנדרש בפסיקה. השופטת ציינה כי עדותו של התובע אינה ברורה לגבי משך ותדירות הפעולות הללו וכי הסרטונים שהוגשו תיארו רק חלק מעבודתו. מאחר שהתובע לא הוכיח קשר סיבתי בין עבודתו לפציעותיו, דחתה השופטת את התביעה, והותירה את התובע ללא אפשרות לקבל תגמולים בגין נפגעי עבודה. פסק הדין דחה את התביעה, אך לא פסק הוצאות למי מהצדדים, כמקובל בהליכי ביטוח לאומי. לתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.