ת"א 26869-12-19

תקציר

התובעת, חברה שהוקמה לצורך קידום פרויקט נדל"ן, תבעה את הנתבע, בעל הקרקע עליה אמור היה להיבנות הפרויקט, על מנת לאכוף הסכם ביניהם. בהסכם נקבע כי התובעת תקדם תכנית מתאר לשינוי ייעוד הקרקע למגורים ומסחר ותקבל תמורה עם אישורה. התובע היה אמור לשאת בעלויות האדריכל מעבר לסכום מסוים. מספר ימים לאחר חתימת ההסכם דרש התובע כי הנתבע יישא במלוא עלות האדריכל, בטענה כי תוצר העבודה של האדריכל השתנה. משסירב הנתבע, ביקש התובע לשנות את ההסכם או להפנות את הנושא לגורם חיצוני. הנתבעת ביטלה את ההסכם בטענה כי התנהלות התובעת עולה כדי הפרה צפויה, ולחילופין כי מדובר בהסכם לשירותים אישיים ולכן אינו ניתן לאכיפה. בית המשפט קבע כי ניסיונותיה של התובעת להתנער מהתחייבותה הכספית הבלעדית על פי ההסכם מיד לאחר חתימתו עלו כדי חוסר תום לב והצדיקו את הביטול. התנהלות התובעת, שמטרתה לשנות את ההסכם, היוותה הפרה צפויה או הפרה קונקרטית של חובת תום הלב. יתר על כן, ההסכם, אשר העניק לתובעת סמכויות נרחבות המבוססות על האמון בין הצדדים ומומחיותה הספציפית, היה חוזה למתן שירותים אישיים. לכן, גם אם הביטול היה שלא כדין, אין לאכוף את ההסכם. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 85,000 ₪.