ב"ל 43414-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים, כפי שנדרש: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 43414-08-25 – יוגב גליסקו נ' המוסד לביטוח לאומי** **מבוא:** פסק דין זה עוסק בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") בנוגע לקביעת נכותו של המערער, יוגב גליסקו, לאחר תאונת עבודה שאירעה לו בברך ימין. הערעור הוגש לאחר שבית הדין לעבודה (להלן: "בית הדין") החזיר את עניינו של המערער לוועדה לצורך דיון מחודש, בהתאם לפסק דין מחזיר. **הרקע העובדתי וההיסטוריה הרפואית:** המערער, יליד 1967, נפגע בברך ימין במהלך עבודתו כנהג משאית ביום 10.1.22. למערער היסטוריה רפואית קודמת משמעותית בברך ימין, הכוללת ניתוח בשנת 2006 לקיבוע שבר, ותאונת עבודה נוספת בשנת 2011 שגרמה להכרה בפגימות בירך וברך ימין. לאחר התאונה נשוא הדיון, עבר המערער שני ניתוחים נוספים בברך ימין: הוצאת ברגים ופלטה בשנת 2022, והחלפת מפרק ברך (TKR) באותה שנה. **ההתמודדות עם פסק הדין המחזיר:** הליבה של פסק דין זה נוגע לאופן שבו הוועדה התמודדה עם פסק הדין המחזיר של בית הדין. פסק דין זה מדגיש מספר עקרונות משפטיים מהותיים הנוגעים ליחס שבין בית הדין לוועדות הרפואיות, ובפרט בהליך של דיון חוזר. **עקרונות משפטיים מרכזיים שהובאו לידי ביטוי:** 1. **הגבלת סמכות בית הדין בערעור על החלטות ועדה רפואית:** * סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ערעור לבית הדין על החלטות ועדות לעררים יהיה **בשאלות משפטיות בלבד**. בית הדין בוחן האם הוועדה טעתה בשאלת חוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה מחייבת. * בניגוד לכך, קביעת שיעור הנכות, סעיפי הליקוי, והקשר הסיבתי הרפואי, הינן **קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה**. בית הדין אינו מוסמך להתערב בהיבטים הרפואיים של קביעת הנכות, אלא במקרים חריגים ביותר. (סעיפים 18, 26, 30(ד) לפסק הדין). 2. **מחויבות הוועדה לפסק הדין המחזיר:** * כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לדיון מחדש בעקבות פסק דין מחזיר, על הוועדה **לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן**. עליה להתייחס לנושאים שפורטו בפסק הדין, ולא מעבר להם. (סעיף 17 לפסק הדין). * בית הדין בוחן את מילוי ההוראות של פסק הדין המחזיר כבחינה מהותית. (סעיף 17 לפסק הדין). * במקרה זה, בית הדין בחן את פרוטוקול הוועדה ומצא כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, בכך שאפשרה לצדדים לטעון, בחנה את הממצאים הקליניים, ביקשה הדמיות, התייחסה להיסטוריה הרפואית הקודמת, וקבעה את הנכות ואת הייחוס שלה לתאונה. (סעיפים 21, 22, 24, 25, 27 לפסק הדין). 3. **חובת ההנמקה:** * הוועדה, בהיותה גוף מעין-שיפוטי, נושאת בחובת הנמקה. הנמקה זו חיונית לצורך ביקורת שיפוטית של בית הדין. (סעיף 19 לפסק הדין). * במקרה זה, בית הדין קבע כי הנמקת הוועדה הייתה "ברורה ובהירה, וניתן בנקל להתחקות אחר הלך מחשבתה". (סעיף 27 לפסק הדין). **חידושים והדגשים בפסק הדין:** 1. **ייחוס נכות "מחמת הספק":** * הוועדה קבעה למערער נכות כוללת של 20% בברך ימין. מתוכם, ייחסה רק 5% לתאונת העבודה "מחמת הספק", ואת היתר (15%) למצב רפואי קודם. * הדבר מדגיש את השימוש בעקרון "מחמת הספק" (benefit of the doubt) כאשר ההקשר הסיבתי אינו ברור לחלוטין, אך ניתן לשלול באופן מוחלט קשר סיבתי. במקרה זה, הוועדה נסמכה על ממצאי הדמיה מיום התאונה שלא הראו שינויים טראומטיים טריים, אך לא ניתן היה לשלול לחלוטין השפעה כלשהי של החבלה. (סעיף 25 לפסק הדין). * בית הדין אישר קביעה זו, תוך הדגשת סמכותה הבלעדית של הוועדה לקבוע את הקשר הסיבתי הרפואי. (סעיף 26 לפסק הדין). 2. **התמודדות עם טענות שלא נטענו בהליכים קודמים או לא נכללו בפסק דין מחזיר:** * המערער טען כי היה על הוועדה לקבוע נכות בגין צלקות. בית הדין דחה טענה זו מכמה טעמים: * המערער לא העלה טענה זו בפני הוועדה. (סעיף 30(א) לפסק הדין). * טענות אלו לא נטענו בהליכים קודמים ולא נכללו בפסק הדין המחזיר, אשר נוסח על ידי הצדדים עצמם. (סעיף 30(ב) לפסק הדין). * בהתאם לפסיקה, הוועדה לא הייתה חייבת לבחון טענות שלא נדרשו בפסק הדין, במיוחד כאשר מדובר ב"מקצה שיפורים" חדש. (סעיף 30(ג) לפסק הדין). * לגופם של דברים, הוועדה קבעה את הנכות בהתאם לסעיף ספציפי (35(1)(ג')) ולא ראתה לנכון לקבוע נכות נוספת. כמו כן, מטיעוני הוועדה עולה כי הצלקות נובעות מניתוחים קודמים ולא מהתאונה הנידונה. (סעיף 30(ד) לפסק הדין). * עקרון זה מדגיש את חשיבות הגדרת גבולות הדיון על ידי פסק הדין המחזיר ואת האיסור להרחיב את היריעה מעבר לכך, אלא אם כן הוועדה עצמה (בסמכותה הרפואית) מחליטה כך. 3. **הבחנה בין נכות זמנית לנכות צמיתה:** * המערער טען כי היה עליו לקבל אחוזי נכות גבוהים יותר, כפי שנקבעו לו בעבר כנכות זמנית. בית הדין דחה טענה זו, תוך הדגשת כי נכויות זמניות נקבעות לפני התייצבות המצב הרפואי, ולבסוף נקבעה נכות צמיתה כוללת של 20% (בדומה לנכות הזמנית, אך עם ייחוס שונה לתאונה). (סעיף 28 לפסק הדין). 4. **הערה בנוגע להגשת ערעורים ללא נימוקים:** * בית הדין העיר כי הגשת ערעור ללא נימוקים, כפי שעשה המערער, אינה פרקטיקה ראויה, כפי שנפסק בפסיקה קודמת. (סעיף 13 לפסק הדין). 5. **השלכות על הגשת ערעורים:** * בית הדין ציין כי היה על המערער להקפיד טרם הגשת ערעור שאינו נחוץ וחסר הצדקה מספקת, וקבע הוצאות לחובתו. (סעיף 33 לפסק הדין). **סיכום:** פסק דין זה מאשש את העקרונות הבסיסיים של יחסי הגומלין בין בית הדין לעבודה לוועדות הרפואיות. הוא מדגיש את סמכותה הבלעדית של הוועדה בקביעות רפואיות, את מחויבותה המדויקת לפסק דין מחזיר, ואת חשיבות ההנמקה. בית הדין נמנע מלהתערב בקביעות הרפואיות, אך אישר כי הוועדה פעלה במסגרת סמכותה ובאופן תקין הן מבחינה משפטית והן מבחינת מילוי הוראות פסק הדין המחזיר. כמו כן, פסק הדין מספק הנחיות חשובות לגבי התמודדות עם טענות חדשות או שלא נדונו בהליכים קודמים, ובפרט בהקשר של הליך דיון חוזר.