ת"א 65643-07-20

תקציר

מדובר בפסק דין של משפט שבמרכזו תביעה שהגישה תובעת שנפגעה לאחר שכיסא הגלגלים שלה התקלקל והתהפך. התובעת טענה כי התאונה אירעה עקב רשלנות הנתבעים, יצרני מנועי העזר שהותקנו על כיסא הגלגלים שלה כדי לשפר את תפקודו ולאפשר ניידות עצמאית. בית המשפט הכיר באמינות עדותה של התובעת, ומצא אותה כנה ואמיתית. עם זאת, נקבע בפסק הדין כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת התאונה שנגרמה כתוצאה מעצירה פתאומית של גלגל כיסא הגלגלים עקב תקלה המיוחסת לרשלנות הנתבעים. יסודותיה המהותיים של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, לא התקיימו במקרה זה. השופטת בחנה בדקדקנות את המסגרת הנורמטיבית לעוולת הרשלנות ואת הגישות השונות לקביעת אחריות, בעיקר בכל הנוגע להוכחת קיומה של רשלנות וחובת זהירות. בפסק הדין הודגש כי נטל ההוכחה המוטל על התובעת לא התקיים, שכן לא הובאו ראיות משכנעות לכשל פתאומי בגלגל או לפגם בתכנון. חוות דעת המומחה שהציגה התובעת לא נחשבה משכנעת דיה, במיוחד בהיעדר תקנים ישראליים כלשהם שעיצוב כיסא הגלגלים לא עמד בהם. יתר על כן, מעשיו של הנתבע לא העידו על רשלנות; במקום זאת, שוכנע בית המשפט כי החברה ונציגיה עשו מאמצים כנים לספק מוצר בטוח ואמין. עדויות המייצגים, בשילוב ניסיון העבר של התובע עם כיסא הגלגלים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי פציעתו של התובע לא הייתה תוצאה צפויה מראש של מעשי הנתבעים. לאחר שלא מצאה רשלנות מצד הנתבעים, דחתה השופטת את התביעה. התובע חויב לפצות את הנתבעים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 18,000 ₪. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות בפציעתו המצערת של התובע, והשופטת הביעה את תנחומיהם תוך איחולי בריאות טובה לתובע ולמשפחתם וחיים ארוכים.