חדל"ת 13276-05-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא הסכסוך על הזכויות בדירה, בין נושה מובטח הטוען לדירה כבטוחה להלוואה לחברה, לבין אדם בשם מירקוב, הטוען כי רכש את הדירה. השופט מגיע למסקנה כי למירקוב אין זכויות בדירה. ראשית, משום שהסכם ההלוואה הבלתי חתום שהוצג כראיה אינו מספיק כדי להוכיח כי בוצעה עסקת מכר, ושנית, משום שגם אם הייתה מתבצעת מכירה, אי רישום הערת אזהרה על זכויותיו מהווה רשלנות, שעל פי דיני הקניין משמעותה שתביעתו נחותה מזו של הנושה המובטח. בנוסף, השופט קובע כי טענתו של מירקוב כי הדירה משמשת כבטוחה להלוואה שנתן לחברה, אינה תקפה, שכן לחברה אין חוב כלפיו. לפיכך, בקשת הנושה המובטח למינוי כונס נכסים לדירה מאושרת, ומירקוב נדרש לפנות את הדירה עד למועד שנקבע. מירקוב נדרש גם לכסות את הוצאות הנושה המובטח והנאמן.