ע"מ 63011-12-14

תקציר

המערער, שחויב בתשלומי מס נוספים, ערער על ההחלטה, אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, נטל ההוכחה בהליכי המס מוטל על הנישום, ובמקרה זה המערער לא עמד בנטל. המערער לא הציג כל ראיה משכנעת או עדים רלוונטיים – כגון גרושתו, רואה החשבון או הלקוח שהחשבוניות שלו זויפו – כדי לתמוך בטענותיו. תחת זאת, מצא בית המשפט את עדיו וראיותיו של המשיב משכנעים יותר. המערער לא הצליח לדווח על הכנסות לקוחות, ונתוני לקוחותיו הצביעו על הכנסות לא מדווחות בסך 1,884,525 ₪ בשנות המס 2007-2010. בית המשפט לא קיבל את הסברו של המערער כי אביו זייף חשבוניות, שכן הוא אינו עקבי וסותר ראיות אחרות. זאת ועוד, טענתו העיקרית של המערער, לפיה אביו הפקיד שיקים לחשבונו לצורך שיפור דירוג האשראי שלו, לא הייתה אמינה והעלתה יותר שאלות מכפי שהשיבה. בנוסף, המערער לא ערער על פסילת ספריו בתוך פרק הזמן הנדרש. ככלל, בית המשפט לא מצא טעויות בהחלטת פקיד השומה וראה בשומת המס כדין. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 25,000 ₪, צמוד למדד ונושא ריבית משפטית ממועד פסק הדין ועד לתשלום במלואו.