ע"א 2310/14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא אישור חלקי לבקשת המבקש למתן צו עיקול זמני על מקרקעי המשיב בהרצליה. הצו נועד להבטיח תשלום של 4,174,022 ₪ עד להכרעה בערר על הקרקע. ראשיתו של המקרה בשנת 1991, אז הודיעה עיריית הרצליה למשיבה על כוונתה להפקיע את הקרקע לצרכי ציבור. המשיב שכר את שירותיו של המבקש, עורך דין מקרקעין, על מנת שיערער על ההפקעה וינהל משא ומתן על פיצויים. ההסכם ביניהם זיכה את המבקש ב-15% מהפיצוי שקיבל המשיב. לאחר משא ומתן ממושך, שינתה העירייה את תכניתה ושילבה את הקרקע בתכנית בנייה למגורים, תוך הקצאת זכויות חלקיות למשיב. המבקש דרש את שכר טרחתו, אך המשיב סירב, מה שהוביל למחלוקת ובסופו של דבר להתדיינות משפטית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקש, והורה למשיבה לשלם 1.93 מיליון ש"ח שכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2006. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש ביקש להותיר על כנו את צו העיקול הזמני, בעוד המשיב התנגד לו. בית המשפט נעתר חלקית לבקשת המבקשת, הותיר את הצו על כנו אך הגביל את הסכום המובטח ל-985,052 שקל, המייצג את שכר הטרחה המשוער בגין טיפול בחוזים עתידיים. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח סיכויי הצלחה מספיקים בערעור העיקרי כדי להצדיק צו רחב יותר. ההחלטה הושפעה גם ממאזן הנוחות, מתשלום פסק הדין של בית המשפט המחוזי במועד על ידי המשיב ומהימצאותם של נכסים אחרים שבבעלות המשיב. הצו הותנה בערבות של 50,000 ₪ ולא נפסקו הוצאות. סיכום זה לוכד את עיקרי פסק הדין, אם כי חשוב לציין כי הוא מהווה שלב מקדמי בהליך המשפטי.