ת"א 10278/96

תקציר

התובעת, מרים כהן, תבעה את הנהגת לאה אברהם שפגעה בה בתאונת דרכים ואת קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מאחר שהרכב לא היה מבוטח. מהראיות עולה כי כהן סבל מפגיעות מוחיות קשות, ליקויים קוגניטיביים ומוטוריים ופרכוסים אפילפטיים בעקבות התאונה שהתרחשה ביום 31/10/95 ואושפז למשך 4 שנים ו-5 חודשים. בית המשפט מינה את ד"ר עצמון צור כמומחית שיקומית שאישרה את חומרת הפגיעה המוחית של כהן והגיעה למסקנה שהיא תישאר נכה ותלויה לכל החיים. שני הצדדים הסכימו כי לכהן מגיע סכום הפיצוי המקסימלי בגין כאב וסבל, העומד על 145,810 ₪ בתוספת ריבית מיום התאונה. השופט הסכים עם חוות דעתו של הסנגור בעניין קיצור תוחלת החיים של כהן והחליט כי יש להאריכה ב-10 שנים, כלומר עד גיל 65. השופטת הורתה לקרנית, הנתבעת, לשלם לכהן 7,432,840 שקל לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטחון לאומי ותשלומים תכופים שקיבל כהן, שהסתכמו ב-5,753,580 שקל, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.