ת"א 35417-08-10

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד שני בוררים, עו"ד ירון יטיב ועו"ד צביקה מועלם, בטענה כי חרגו מהאמון שניתן בהם במהלך הליך הבוררות ולכן הם חייבים בפיצויים בגין הפרת חוזה לפי סעיף 30 לחוק הבוררות. התובע טען כי הבוררים נמנעו מלגלות את היכרותם הקודמת ואת קשריהם הקרובים עם הצד השני (ח'ליפאת) והעד, מר חיים שוורץ. בנוסף, טען התובע כי הבוררים ניהלו את הבוררות באופן לא תקין, תוך הפגנת הטיה לטובת ח'ליפאת וגרימת נזקים לתובע. התביעה נגד עו"ד מלי כהן, הבוררת השלישית, נדחתה לבקשת התובע. בית המשפט לא מצא ראיות למעילה באמון או למשוא פנים מצד הבוררים. נקבע כי לשני הבוררים הייתה היכרות מוקדמת עם הצדדים המעורבים, אך לא נמצאה כל אינדיקציה לכוונת זדון או הונאה מאחורי אי הגילוי. אופי היחסים לא השפיע על החלטות הבוררים, מה גם שמר שוורץ נקרא להעיד על ידי שני הצדדים. בית המשפט ציין כי אמנם היה על הבוררים לגלות את דבר היכרותם, אך הימנעותם מכך אינה עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. באשר לטענות התובע בדבר התנהלות הבוררות, בית המשפט לא מצא כל ראיה להתנהגות זדונית או תרמיתית כלשהי. כל טעות שנעשתה במהלך ההליך יכולה הייתה להוות עילה לביטול פסק הבוררות, אך לא הצביעה על הפרת אמונים. מאחר שהתובע בחר לדחות את התביעה כנגד אחד הבוררים, ראה בית המשפט את תביעות ההתנהגות הפרוצדורלית כנגד שני הבוררים הנותרים ככאלה שבוטלו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הבוררים בגדו באמון שניתן בהם. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.