ת"א 43423-12-14

תקציר

מדובר בתביעת תחלוף המתייחסת לנזק למשאית שבוטחה על ידי התובע בתאונה בה הייתה מעורבת משאית הנתבעים. התובעת מבקשת לקבל בחזרה כספים ששולמו למבוטחיה בעקבות התאונה. הנהג המבוטח של התובע הורשע בהליך תעבורה נפרד הנוגע לתאונה. בנוסף, ניתן פסק דין בהליך נוסף בין הצדדים בנוגע לנזק שנגרם על ידי משאית הנתבעים. פסק הדין, שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ייחס 30% אשם תורם לנהג רכבם של הנאשמים. בפני בית המשפט עומדות שלוש שאלות: (1) משמעות כתב האישום והרשעתו של נהג התובע; (2) האם פסק הדין הקודם מהווה מעשה שיפוטי המחייב את הצדדים; (3) האם קביעת האשם התורם בפסק הדין הקודם מקימה עילת תביעה עצמאית לתובע כנגד הנתבעים. באשר לשאלה הראשונה, בית המשפט מוצא כי כתב האישום והרשעתו של נהגו של התובע תקפים ומחייבים, והנהג אחראי לתאונה. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהתובע לטעון כי גם לנהג הנתבעים נפל אשם תורם. בשאלה השנייה קובע בית המשפט כי פסק הדין הקודם, שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מהווה מעשה בית משפט המחייב בשאלת אשם תורם. הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בעניין זה, ופסק דין שניתן בהעדר הגנה יוצר השתק. לבסוף, בשאלה השלישית מוצא בית המשפט כי האשם התורם שנקבע בפסק הדין הקודם אינו מקים כשלעצמו עילת תביעה עצמאית לתובע. על התובע להביא ראיות נוספות לאחריות הנתבעים מעבר לקביעת האשם התורם. מאחר והתובע מבקש לשמוע עדויות, בית המשפט קובע דיון הוכחות סופי. התנהלות הצדדים באי איחוד התביעות נרשמת, אך אין בכך כדי למנוע את תביעת התובע, אם כי היא עלולה להשפיע על עלויות ההליך. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.