ע"פ 5303/12

תקציר

השופט י' דנציגר מקבל חלקית את הערעור על הכרעת הדין ואת הערעור על גזר הדין. המערער הורשע בשני אישומים על ידי בית המשפט המחוזי במעשה מגונה בקטין בן משפחה. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו נישק המערער את המתלוננת בכוח, איים על חייה והרים את חצאיתה. האישום השני מתייחס למקרים בהם נישק המערער את המתלוננת על פיה, צווארה וחזהה, והושיב אותה על ברכיו. באשר לאישום הראשון, ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, כפי שהם מבוססים באופן סביר. בית המשפט דוחה גם את טענות המערער בדבר מחדלי חקירה, שכן הן אינן מעלות חשש לפגיעה בהגנתו של המערער. גם הסתירות ואי הדיוקים בעדותה של המתלוננת אינם מהותיים. לפיכך, ההרשעה באישום הראשון נשמרת. עם זאת, ההרשעה באישום השני אינה יכולה לעמוד. עדותה של המתלוננת, שהיא הראיה העיקרית, אינה קוהרנטית ומפורטת דיה כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר. המתלוננת עצמה הודתה כי אינה זוכרת את האירועים ויכולה רק לציין את התרחשותם. חוסר הזיכרון שלה וחוסר יכולתה למסור פרטים בסיסיים, יחד עם חוסר עקביות בעדותה, אינם מאפשרים הרשעה על סמך עדות של קורבן אחד, כנדרש בחוק. המערער ערער אף הוא על חומרת העונש, אך בית המשפט מסרב להתערב בשיקולי גזר הדין של בית המשפט המחוזי, למעט הפחתת עונש המאסר בשנה בשל הזיכוי באישום השני. העונש המופחת נקבע על שמונה שנות מאסר. יתר רכיבי העונש, שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי, יישארו על כנם.