עב"ל 30038-09-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בעניין שיקול הנסיעה בקביעת שווי רכב לגמלת הבטחת הכנסה. מספר הידיים מוכר כגורם ברור ומוגדר, אך הקילומטראז' אינו נחשב לאינדיקטור אמין, שכן הוא עלול להיות לא עדכני ועלול לגרום נזק למבקשי ההטבות. פסק הדין קובע כי כוונת המחוקק הייתה ליצור מנגנון פשוט ואחיד להערכת שווי, שאינו מחייב שומות פרטניות, והכללת קילומטראז' תבטל תכלית זו. יתר על כן, עדכון נתון הנסועה מאתגר מבחינה מנהלית. במקום זאת, הערכת השווי מבוססת על המחירון והמשתנים ברישיון הרכב. גם הטענה החלופית של המוסד בדבר ניכויים חודשיים נדונה, ונקבע כי המשיב אינו זכאי להבטחת הכנסה בשל סכום הניכוי המשמעותי. החלטת הרוב מקבלת חלקית את הערעור, ואילו השופט שפיצר מציע דעה חולקת, התומכת בהתחשבות בקילומטראז'. ערעור המוסד נדחה בעניין שיקולי הנסיעה אך התקבל ביחס לתביעת הקיזוז. ההחלטה אינה פוסקת הוצאות לאף אחד מהצדדים.