עפ"ג 47360-10-19

תקציר

המשיב טען כי אין לאפשר למערער להציג ראיות חדשות בדבר "הקצאת השיפורים" של התיק וכי הראיות שהמערער ניסה להגיש אינן רלוונטיות וניתן היה להגישם קודם לכן. המשיב הדגיש כי בית משפט קמא שקל הליכים נוספים וכי מקורות עושרו של המערער אינם קשורים לשאלת חבות המס. ערכאת הערעור הסכימה עם טענות המשיב ודחתה את הערעור בעניין החילוט. על פי פקודת הסמים המסוכנים, על בית המשפט להורות על חילוט רכושו של מי שהורשע בעבירת סמים לאוצר המדינה אם הוכח שהפיק מכך תועלת, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי סכומי כסף שונים, כלי רכב ושעון יוקרה נתפסו מהמערער, ומאחר שהוכרז כסוחר סמים, קמה חזקה כי רכוש זה הושג באמצעות ביצוע העבירה. המחלוקת העיקרית הייתה האם המערערת יכולה להוכיח כי נכסים אלה הושגו כדין. בית המשפט מצא כי הסבריו של המערער בדבר מקור עושרו היו סותרים ובלתי מהימנים וכי הוא לא עמד בנטל ההוכחה לסתור את החזקה כי הנכסים הושגו שלא כדין. זאת ועוד, טענת המערער כי תיק מס פלילי נגדו נסגר, וטיעוניו בדבר ראיות חדשות נוספות, לא הספיקו כדי לשנות מסקנה זו. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה שביצע המערער, כמו גם את הפוטנציאל לרווח משמעותי, והסכים עם צו החילוט החלקי של בית משפט קמא, אשר הביא בחשבון נסיבות מקלות. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא ודחה את הערעור, בקובעו כי המערער לא הצליח להוכיח את חוקיות מקורות נכסיו הנתפסים.