בע"מ 318/22

תקציר

פסק דין זה הוא תוצאה של סכסוך בין שני הורים על המשמורת על בתם הקטינה, שהסלים לערעורים רבים בבתי משפט שונים בישראל. זה התחיל כאשר אחד ההורים (המבקש) ביקש גישה לנתונים הגולמיים ששימשו את מכון מומנט בהכנת הערכת מסוגלות הורית בהוראת בית המשפט. כאשר בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, הודיע המכון בצער כי החומרים אבדו. כתוצאה מכך, ביקש המבקש הערכת מסוגלות הורית חדשה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והורה על אבחון חדש, ואף הרחיק לכת עד כדי מחיקת חוות הדעת של המכון מתיק בית המשפט. המשיב ערער על החלטה זו פעמיים, תחילה לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון, בטענה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה הייתה טעות. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון הסכימו כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שהורה על עריכת שומה חדשה מבלי שהנתונים הגולמיים אף התבקשו על ידי המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי הסעד הראוי יהיה מינוי מומחה נוסף שיבחן את התיק, במיוחד בהתחשב בזמן ובמאמץ שהושקעו בחוות הדעת הקודמת, ובהליכי האבחון שנערכו לקטין. בית המשפט העליון, אליו פנה המבקש, חיזק את קביעותיהן של הערכאות הנמוכות יותר, בקובעו כי טענות המבקש ישימות יותר ליישום החוק במקרה ספציפי זה, ולא מעוררות שאלות עקרוניות כלליות או גורמות לעיוות דין אם לא ישתנו. עוד נקבע בפסק הדין כי על המבקש לשאת ב-75% מהוצאות חוות הדעת הנוספת. לפיכך, בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה, בקובעו כי פסקי הדין הקודמים יעמדו בעינם.