סע"ש 8303-07-18

תקציר

התובעת, מנהלת חשבונות, עבדה במשך 35 שנה במספר מרכזים קהילתיים. היא תבעה שישה מהם על הטבות לעובדים לאחר שפיטרו אותה. המרכזים ראו בה קבלן עצמאי. בית הדין בחן מבחנים שונים לקביעת טיב יחסי העבודה של התובע עם הנתבעים, לרבות מבחן השילוב (חיובי ושלילי), מבחן הקשר האישי, מבחן הפיקוח והבקרה, מבחן הבלעדיות, מבחן אמצעי התשלום ומבחן תום הלב, בין היתר. בית המשפט מצא כי מרבית עבודתה של התובעת בוצעה ממשרדו או מביתה, היא נשאה בכל הוצאות משרדה, לא היו לה שעות עבודה קבועות ולא נדרשה לחתום על דוחות או להשתתף בפגישות. התובע היה בעל עסק וסיפק שירותים לגופים אחרים, דבר המצביע על היבט שלילי של בדיקת האינטגרציה. בעוד התובעת העסיקה אנשים אחרים, העבודה יכלה להיעשות גם על ידי אחרים מטעמה. התובעת לא הייתה תחת פיקוח המתנ"סים, והתשלומים הקבועים שקיבלה היו גבוהים משמעותית משכרה של עובדת במשרה מלאה. היא גם לא נדרשה לבקש רשות לעבוד במקום אחר, והציוד שבו השתמשה היה ברובו שלה. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע לא היה עובד של המתנ"סים אלא קבלן עצמאי. תביעתה לתגמולי עובדים נדחתה, והיא חויבה לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחה בסך 5,000 שקל.