על"ע 9/82

תקציר

בית המשפט העליון פסק בערעור על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שאישר גזר דין אשם והשעיה של שנתיים שגזר בית הדין המשמעתי המחוזי על עו"ד, מר X, בגין עבירות משמעת. בית המשפט גם השעה אותו זמנית מעריכת דין עד להחלטה סופית על ההשעיה. הערעור ערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. באשר להרשעה, דחה בית המשפט העליון את טענתו של מר X כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להציג את טענותיו, וקבע כי העיד והציג את טענותיו כדין. בית המשפט הדגיש כי על עורכי הדין להשתמש בשפה מנומסת ומאופקת, במיוחד כאשר הם מגיבים לתלונות לשכת עורכי הדין, ואישר את הרשעתו של הערכאה הנמוכה יותר בהתבטאויותיו הבלתי הולמות והפוגעניות של מר X. בסוגיית גזר הדין נדרש בית המשפט לשאלה האם יש למנות את תקופת ההשעיה הזמנית לעונש ההשעיה בן השנתיים, מה גם שהדיונים נמשכו תקופה ארוכה. בעוד לשכת עורכי הדין טענה כי ההשעיה הזמנית וההשעיה העונשית נבדלות זו מזו מבחינה משפטית ויש להתייחס אליהן בנפרד, בית המשפט קבע כי בפועל הן חד פעמיות. הודגש כי השעיית עורך דין מעיסוקו לתקופה ממושכת מעבר למשך ההשעיה הנקוב אינה מקובלת. בהסתמך על אנלוגיה מהמשפט הפלילי, קבע בית המשפט כי ככלל יש לחשב את תקופת ההשעיה הזמנית כחלק מההשעיה העונשית, אלא אם כן הנסיבות המיוחדות הכתיבו אחרת. משכך, נקבע כי יש לספור את תקופת ההשעיה בת השנתיים ממועד ההשעיה הזמנית, תוך הקפדה על כך שתקופת ההשעיה הכוללת תישאר בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. השופט בך נתן חוות דעת מסכמת, והדגיש כי הסמכות להורות על ביצוע רטרואקטיבי של גזרי דין צריכה להיות מעוגנת במפורש בחוק, אך הסכים כי ניתן להשיג תוצאה צודקת על ידי קיצור תקופת ההשעיה העונשית למשך ההשעיה הזמנית. פסיקת בית המשפט העליון הבטיחה כי השעייתו הכוללת של מר X לא תעלה על שנתיים, ובכך שמרה על תקינות ההליך המשפטי ועל זכות הערעור ללא חשש מהשעיה מקצועית ממושכת.