עת"מ 19970-03-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותרים לסעד בשל ריבוי בעיות סף וכשלים מצד העותר. ראשית, חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, 36 שנים לאחר אישור תכנית אחת ו-12 שנים לאחר אחרת, המהווה שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, מה גם שהעותרים לא טרחו להגיש התנגדויות כלשהן בשלבי התכנון. שנית, העותרים נעדרו שפיות בבקשתם, שכן הם הסתירו את ההיקף האמיתי של הבנייה הבלתי חוקית שלהם על הקרקע שבמחלוקת, שנעשתה בחוסר תום לב. מעשיהם הבלתי חוקיים של העותרים עצמם מצדיקים אפוא את דחיית עתירתם. שלישית, העותרים לא מיצו את כל ההליכים ולא השתתפו בהליכי התכנון, ובחרו במקום זאת לשתוק ולקבל את התוכניות כפי שאושרו. זה מבסס מניע ומצביע על הסכמתם עם ההחלטות התכנוניות. בנוסף, פסק הדין מצדד במשיבים בקובעו כי בית המשפט אינו צריך לכפות תיקון או ביטול של התכניות, המהוות חקיקה, מה גם שהעותרים לא הצביעו על פגמים משמעותיים בהליך התכנוני. יש לכבד את מעמדן של התוכניות ואת שיקול הדעת של הרשויות בענייני תכנון, ואין לבית המשפט שיקול דעת להחליף את שיקול הדעת של מוסדות התכנון. לפיכך העתירה נדחית על יסוד ריבוי טעמים, לרבות שיהוי, חוסר ניקיון, אי מיצוי הליכים, השתק וחוסר צדק. העותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 7,500 ₪.