עת"מ 50882-06-14

תקציר

נמצא כי העותרים הפרו מספר תנאים בהיתר הרעל, וכתוצאה מכך הטיל עליהם המשיב עיצום כספי. ההפרות כללו אחסון לקוי של בלוני גז, היעדר שילוט מתאים בדוכני חומרים מסוכנים, אי הגשת תכנית להפחתת הסיכון הנשקף מהמפעל של העותרת ל"קולטנים ציבוריים" בתוך פרק הזמן הנדרש והחמצת מועדים לביצוע סקר זיהום קרקע. העותרת ביקשה מבית המשפט להתערב בהחלטת המשיב ולבטל את העיצום הכספי, בטענה כי מדובר בהפרות של מה בכך, וכי הם תיקנו את הליקויים זמן קצר לאחר שנמצאו. עוד נטען, כי המשיב לא עמד בנוהל הטלת עיצומים כספיים ולא שקל גורמים רלוונטיים בתהליך קבלת ההחלטות. בנוסף, ביקשה העותרת הפחתה נוספת של הסנקציה בשיעור של 20% בהתאם לתקנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב במקרה זה. היו די ראיות כדי לתמוך במסקנתו של המשיב כי העותר ביצע הפרות משמעותיות של תנאי היתר הרעל. בית המשפט דחה את טענותיה העובדתיות של העותרת בנוגע לאחסון בלוני גז ושילוט, וקבע כי הן חסרות שחר. יתר על כן, העותרת לא חלקה על ההפרות הנוגעות לתכנית הפחתת הסיכון ולמועדי סקר הקרקע. בית המשפט הדגיש כי ההפרות אינן מינוריות ועלולות להיות להן השלכות סביבתיות משמעותיות. כן נחה דעתה, כי הליך קבלת ההחלטות של המשיב היה סביר ויסודי. באשר לבקשה להפחתת סנקציה נוספת, קיבל בית המשפט את עמדת המשיב כי עצם תיקון הליקויים אינו מהווה עילה מספקת להפחתה המבוקשת. מאחר שהעותרת לא נקטה צעדים למניעת הפרות עתידיות או להקטנת הנזק, פסק בית המשפט שלא להתערב בהחלטת המשיב ודחה את העתירה. בעקבות זאת הוסר צו המניעה הארעי המעכב את תשלום הסנקציה, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין בסך 40,000 ₪.