רע"פ 8009/10

תקציר

בפסק הדין החליט בית המשפט לתת רשות ערעור ולטפל בתיק כאילו הוגש ערעור כראוי, ובסופו של דבר הפחית את עונש המאסר של המבקש לשמונה חודשים והטיל עליו קנס של 40,000 ₪. החלטה זו לקחה בחשבון את הזמן המשמעותי שחלף – 13 שנים מאז ביצוע העבירות, והכירה בחשיבותה של ענישה בזמן. עם זאת, בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות, והדגיש כי האינטרס הציבורי אינו יכול לאפשר למבקש להימנע לחלוטין ממאסר. בעוד שעבודות שירות הוגדרו כבלתי ראויות בשל חומרת העבירה, שהצדיקה תחילה מספר שנות מאסר, בית המשפט הכיר בכך שעיכובי ההליכים לא נבעו בעיקר ממעשיו של המבקש. הם לקחו בחשבון את המחיר הרגשי, המשפחתי והכלכלי שנגרם לנאשם במהלך ההליכים הממושכים, במטרה לאזן בין אינטרס ציבורי לבין הגינות. במקרים דומים עמד בית המשפט בפני האתגר של שקילת שיהוי פרוצדורלי ממושך אל מול הצורך בענישה הולמת. בית המשפט קבע כי ההרתעה נותרת חיונית גם אם היא פוחתת עם הזמן. ההחלטה התקבלה מתוך אמונה כי המבקש למד את הלקח, שכן הוא לא שב ופגע מאז המקרה הראשון. לפיכך, העונש המופחת נועד להכיר הן בחומרת העבירה והן בשיהוי הפרוצדורלי הממושך, כאשר המבקש נדרש להתייצב במזכירות הפלילית לצורך ריצוי העונש. הנשיאה ביניש והשופטת א' ארבל הסכימו עם פסק דינו של השופט א' רובינשטיין.