ע"ח 43526-09-17

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בתעבורה באשדוד, אשר ביטל איסור של 60 יום על משאית בבעלות המשיב בגין גרירת נגרר החורג ממגבלות המשקל המותרות. המשאית עצמה עמדה בתקנות המשקל, אך הנגרר חרג בכ-18% ממגבלת המשקל שלו. ראשית, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לשון החקיקה אינה תומכת בהתייחסות לכלי רכב מקושרים, כגון משאית ונגרר, כמקשה אחת להטלת איסורי שימוש. עם זאת, בערעור נטען כי יש לראות בשניהם יחידה אחת, שכן העבירה לא הייתה יכולה להתרחש ללא המשאית שגררה את הנגרר בעל משקל עודף. המשיב, שלא הוגש נגדו כתב אישום ספציפי, טען כי יש להתייחס לכל רכב בנפרד, מה גם שהאיסורים המנהליים מחייבים הגדרות משפטיות ברורות ורישיונות נפרדים. בבחינה מחודשת של תכלית החוק, מצא ערכאת הערעור כי המונחים "רכב" בסעיף 57א מאפשרים לאסור הן משאית והן נגרר מאחר שהגרירה הייתה נחוצה לביצוע העבירה. בית המשפט שם דגש על בטיחות והרתעה, וציין את הרשעותיו הקודמות של המשיב ועבירות דומות. לפיכך, הערעור התקבל והחזיר את האיסור בן 60 הימים הן על המשאית והן על הנגרר. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו מתיישבת עם האינטרסים של שלום הציבור על פני ההשפעות הכלכליות והתעסוקתיות על המשיב, ומשקף את חשיבות ההרתעה מפני עבירות חוזרות.