תאד"מ 7519-08-22

תקציר

התובעת במקרה זה הגישה תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח לאחר שרכבה נגנב. חברת הביטוח סירבה לפצות אותה בטענה שמסרה פרטים כוזבים והייתה מעורבת בגניבה. על פי הפוליסה, היה על התובעת להוכיח כי התרחש אירוע ביטוחי, וזאת על ידי הצגת ראיות אובייקטיביות לכך שרכבה אכן נגנב. לאחר מכן עבר הנטל לחברת הביטוח להוכיח כי התובע גרם לאירוע או מסר פרטים כוזבים, דבר שלא עשה. חברת הביטוח הצביעה על מספר סתירות וסתירות בגרסת התובע לאירועים. כך למשל, חל שיהוי בדיווח על הגניבה לחברת הביטוח ולמשטרה, והתובעת מסרה גרסאות שונות לגבי משך הזמן שהרכב שהה בחניון בו נגנב, וכן מספר המפתחות שהיו ברשותה. עם זאת, השופטת מצאה כי סתירות אלה לא פגעו במהימנות הכוללת של עדות התובע ולא היה בהן די כדי להוכיח את טענות חברת הביטוח. עוד טענה חברת הביטוח כי התובע ניסה למכור את הרכב לפני הגניבה, מה שיכול לרמוז על מניע לביצוע הגניבה. עם זאת, השופט מצא כי התובעת הייתה גלויה לגבי ניסיונותיה למכור את הרכב וחברת הביטוח לא סיפקה כל ראיה ממשית שתתמוך בטענתם כי היא הייתה מעורבת בגניבה. ככלל, השופט פסק לטובת התובע וקבע כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לפיכך, חויבה חברת הביטוח לשלם לתובע את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, בצירוף ריבית והצמדה כמפורט בחוק חוזה הביטוח. בנוסף, חויבה חברת הביטוח בכיסוי שכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 5,088 ₪.