בע"מ 6251/15

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לערעור הנוגע לצוואתו של ד"ר מקס ברוד ז"ל, סופר נודע, וכוונותיו בנוגע לניהול עזבונו הספרותי, שכלל את כתביו של פרנץ קפקא. בית המשפט נתן רשות ערעור כדי להבין את העניין הציבורי הרחב במשמעות הספרותית של יצירותיהם של ברוד וקפקא. הנושא המרכזי היה רצונו של ברוד שעזבונו ייטיב עם התחום הספרותי והתרבותי ולא יושלך לטובת רווח כספי. המבקשים, שהיו יורשיו של איש סודה של ברוד, הופה, טענו כי לאחר מותה יעבור עיזבונה הספרותי של ברוד לידיהם. עם זאת, בתי המשפט פירשו באופן עקבי את צוואתה של ברוד כיוצרת הסדר של "יורש אחר יורש", כלומר תפקידה של הופה היה כאפוטרופוס, ועם פטירתה ניהול העיזבון היה אמור לעבור למוסד ספרותי ציבורי, ולא ישירות ליורשיה. יתר על כן, ברוד ביקש במפורש שלא להותיר את ניהול עזבונו לילדיו של הופה, דבר שבא לידי ביטוי בקודקודיו ובמכתביו בהם הביע את רצונו שחברים קרובים התואמים את רוחו הספרותית יפקחו על גורלו הספרותי של העיזבון. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקשים בשל כוונותיה הברורות של ברוד כי רק הופה תוכל לנהל את העיזבון, ועם פטירתה יועברו כל החובות שלא מולאו למנהל עיזבון או לארכיון ציבורי, כאשר הספרייה הלאומית היא הנמען המועדף. בית המשפט התייחס גם לכתבי היד של קפקא, וציין כי ברוד, למרות שהיו ברשותו כמה כתבים של קפקא לאחר מותו, לא היה בעליהם, כפי שמעידה ההתכתבות של ברוד. לאור היעדר טענות סותרות מצד צאצאיו של קפקא, הורה בית המשפט להפקיד את כל החומרים המדוברים בספרייה הלאומית. בית המשפט הדגיש את האחריות להבטיח שיצירתו של ברוד תהיה נגישה ומוכרת לציבור הישראלי, ועודד את מאמצי הפרסום שישקפו כראוי את תרומתו התרבותית והספרותית של ברוד. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מבלי שנפסקו הוצאות נוספות, תוך הדגשת הסכמתו של בית המשפט לפסקי הדין שניתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה והמחוזי בפרשנות כוונות הצוואה והוראות הדין הכרוכות בכך.